עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מחנה "מונקא-טאבור", הונגריה, בימי הזעם
רוח של קידוש-השם התנוססה בי, בנוכחות כל אנשי הפלוגה , עת קראתי כמעט בשאגה: "אינני אוכל תבשילים אלה". כל הנוכחים השתתפו בצערי האישי, כי מרגע זה ואילך, הפכתי קרבן לתעלוליו האכזריים של סמל המשמעת בפלוגה, שנחשב ל"כל-יכול"… הצורר הבחין שאינני נוטל ממאכלי הפיגול של המטבח, והנחית עלי את מקלו. אחרי מספר מכות החל צווח וצועק: "יהודון, בוגד, למה אינך אוכל?" "אם תחלש לא תהיה מסוגל לעבודה", "בהינתן הפקודה עליך להתחיל לאכול מיד!" עמדתי במריי וסירבתי למלא את הוראתו. עיניו האכזריות המשיכו לנעוץ בי את מבטן המרושע. אחד מאנשי הפלוגה הצטווה להשקותני מים קפואים מתוך "מסטינג". באותו זמן שררה במקום טמפרטורה של 15 מעלות מתחת לאפס… אחרי לגימה של כמאתיים מ"ל בקור העז נאלצתי להפסיק, הגעתי לגבול האפשרי. תגובתו של הסמל היתה אכזרית ביותר. הוא שפך את מי הקרח לתוך חולצתי והחל משמיע ציחקוקים ברבריים, נוכח עיניהם הדומעות של אנשי הפלוגה… "מרחץ" מקפיא עצמות זה היה למעלה מכוח-סבל-אנוש. הרגשתי כמי שניצח בעימות השטני הזה. עד לאותו אירוע עברו עלי שלושים חודש בלא שבא בשר פיגול לפי. אחרי התאכזרותו אלי, התחשלתי עוד יותר בשמירת הכשרות, אולם נזהרתי מהתגרות נוספת ברשע הזה ועשיתי עצמי כמי שאוכל ממאכלי המטבח. נמצאו עוד כמה חברים שהמשיכו לשמור על הכשרות יחד עימי.