עורך אנונימימחנה-מוות, בימי הזעם
ה"קאפו" היהודי הפליא את מכותיו באסיר שסירב להפסיק את תפילתו קודם סיומה. הוא מכה וקרבנו ממשיך בתפילתו. ההכרזה הפתאומית על "צייל-אפל" (מיסדר לספירת האסירים) גרמה ל"מלחמת-האחים" המוזרה בניהם. יצחק אייזיק החליט שלא להפסיק את התפילה לפני "שמונה-עשרה", ואילו "קאפו" סבר, שאין דבר הנדחה מפני ציווי קציני ה-ס.ס. הגרמנים. בסיום התפילה ניסו השניים ליישר את ההדורים ביניהם. האסיר המוכה ניסה להפיס את דעתו של בעל השררה: "הרי אתה יהודי כמוני, ויודע שאסור להפסיק את התפילה באמצע". אבל ה"קאפו" עקשן היה, והשמיע את איומו באוזני המסכן: "עלי להעביר אותך עכשיו לשלטונות ה-ס.ס."
"משמע, שהמוות קרוב לבא", ירד יצחק אייזיק לסוף דעתו של ה"קאפו". צריך, איפוא, למהר לפני הגעת הקץ… וקרא בגאון את "שמע ישראל", בהיותו מוכן לפשוט את צווארו להורגים. אלא שאז, ברגע השיא, התמלא ה"קאפו": רחמים עליו, ויתר ליצחק אייזיק וחזר בו מהאיום שהשמיע. מאותו יום רב-תהפוכות, נעשו שני היריבים לאוהבים אמיתיים. שערי-הרחמים שנפתחו, גרמו ל"קאפו" להמשיך במחוות של ידידות. מדי פעם היה מביא לו אפילו תוספת מזון, עד שיצחק אייזיק נעלם ואיננו, בעקבות הבאתו ל"קץ הימים", בתאי-הגאזים, יחד עם רבים מחבריו.