עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
מחנה-עבודה, בימי הזעם
במחנה אחד נאפו בסודי סודות, עוגות-מצות על צינורות הפח של תנורי הצריפים… הקמח של הדגן נאגר מעט-מעט במשך שבועות רצופים. עד-ראייה הייתי לכך ותיארתי זאת בספרי "בין הבתרים": "בליל הפסח שכבו היהודים עייפים על איצטבאות בצריפי המחנה. באשמורת האחרונה של הלילה, טעמו האסירים חרש-חרש ממצות-העוני, שאפו מלקט-קמח של מטבח המחנה…" העד י.פוטשביץ רשם בפרקי הזכרונות שלו: "זכור לי, שכמה אסירים סיכנו את עצמם ואפו מצות במחנה… לידי ’שורפי המתים’, אשר הוציאו את השמלה אל מחוץ למחנה, והישגו תמורתה 5 ’קופסאות שימורים’ עם קמח… אני הבאתי גזרי עצים מן היער (שם עבדתי בכריתת עצים). בלילה היתה אשתי מסיקה את התנור הצריף ואופה מצות קטנות… השגתי מסמר, לניקוב חורים בתוך הבצק… בקבוק ישן שימש בידינו כדי ’לגלגל את המצות’… זכורני, שבין אופי המצות היו הרב מרכוס מסמורגון, ועוד כמה יהודים מקובנא. את ’הסדר’ ערכנו בצריף-הנשים. הנשים האסירות פרצו בבכי בשעת ’הסדר’, ובכי זה חיזק אותן…"