עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
מחנה-ריכוז, בשנות הזעם
יהודיה ובזרועתיה תינוק, בן שבוע, הגיעה לאחד ממחנות הריכוז. ידעה האומללה שגורל מר צפוי לה, וכי עומדים להפריד בינה לבין תינוקה. היא החלה לצעוק: "לא אעזוב את הילד, עד שמישהו יתן לי סכין!" הנוכחים ניסו להניאה ממימוש מחשבותיה… אולם, היא לא ויתרה והמשיכה לצעוק. חייל גרמני ניגש לראות על מה המהומה, ואחרי שהסבירו לו, שהאשה מבקשת סכין, "לפני הפרידה מהילד", שלף אולר, באכזריות גרמנית טיפוסית, והגישו לאשה ב"אדיבות", בחושבו שרוצה היא להרוג את הילד או אולי את עצמה… נטלה האשה את האולר, הניחה את התינוק על הארץ, התכופפה אליו ו…מלה אותו! משאת-נפשה ורצונה האחרון, התממש באותו רגע. כל רצונה היה להכניס את תינוקה בן שמונת ימים ל"ברית"! כאשר סיימה למול את הילד קרנו פניה מאושר. האולר הוחזר לחייל הגרמני. אח"כ הושיטה את הילד הנימול, ואמרה: "הקדוש-ברוך-הוא העניק לי ילד בריא, ואני מחזירה לו ילד יהודי…"