עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מחנה-ריכוז, תש"ד
הפסח הראשון התקרב. קבוצת יהודית דתיים ובראשם הרב דוד שפירא והרב שלמה שטוקהמר, החליטו לאפות מצות לחג. מבחינה טכנית נחשב המבצע לבר-ביצוע, כי עבדנו בבית-המרחץ בו מצוי תנור. אמנם, הסיכון היה גדול מאוד וכרוך בהרבה מסירות-נפש, אולם החלטנו להסתכן. איתרנו קרשים עבור "קרשי לישה". מצאנו גם כמה מקלות, ששימשו כמערוכים. בו-זמנית התארגנה "משמרת המצות" להתריע על התקרבות אורחים בלתי-רצויים… כדי שנספיק לסלק הכל מבעוד מועד. טרם הספקנו לאפות את מחצית הכמות, ולפתע ניתן "אות אזהרה" ע"י השומרים. מנהל המפעל בו עבדנו הגיע לביקור ראשון במקום. תוך דקות הסתרנו הכל ורק ריח המצות, הוסיף למלא את חלל האוויר. הגרמני שם לב לפחד השפוך על פנינו, והחל לחפש בכל פינות הבניין. עברה מחצית השעה והרשע עזב את המקום. נשמנו לרווחה ובירכנו "הגומל". למרות החשש שיחזור ויבוא לבקר, סיימנו את מלאכת האפייה תוך שעתיים. חילקנו את כמות המצות למנות שוות בין המשתתפים. כל אחד נתבקש להעביר את המצות שלו מבית-המרחץ לשטח המחנה – משימה קשה מאוד. מייד עם עזיבתנו את בית-המרחץ פגשנו מולנו, את ה"אונטרשטורמפירר". הרוצח הזה שם לב שהרב שפירא מסתיר משהו מתחת לבגדיו. כשראה כי מדובר בחבילת מצות… קפץ כנמר פרא והחל לחקרו על מקור הקמח. הרב שפירא עבר חקירה זו בגבורה ולא גילה מאומה לרוצח. הוא נטל על עצמו כל ה"פשע" של אפיית המצות. המצות הוחרמו. מספרו של כל אחד מאיתנו נרשם. במקרה הטוב, מסתיים "אירוע" כזה ב-50 מלקות על גב חשוף… בבואנו למחנה התייצבו ל"מיפקד הסיפרה" ומייד הופיעו אנשי ה-ס.ס. עם ה"אונטרשטורמפירר" בראשם. הם בדקו כל אחד בנפרד, והחרימו כל מה שמצאו. לכולנו נחשב הדבר לחידה! כיצד הרב שפירא, שמספרו נרשם בידי הרוצח, כאילו נשכח?! היה זה מקרה ראשון, שמספר "נרשם" ללא השלכות מעשיו. כל השיחות במחנה נסובו סביב ציר אחד: נס הגדול שאירע לרב שפירא, שלא נענש…