עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
מחנה-עבודה, טבת תש"ג
בוקר חורפי. כל אנשי המחנה נחפזו לצאת מהצריפים למיפקד. כולם פחדו אימת-מוות מפני הצורר המחסנאי. אוי ואבוי לזה שאיחר לצאת למיפקד-הבוקר. רבים נשארו בעלי-מום מהמכות שקיבלו מידי הרוצח. אבא, אף פעם לא נחפז, והניח את התפילין של רבינו תם. כאשר צריחות המחסנאי האיום הגיעו אלינו, לא הספיק אבא להוריד לגמרי ולארוז את התפילין, והנה נעמד הצורר ליד פתח הצריף. ברגע זה חשבתי בלבי: זוהי השעה האחרונה לחיינו! אולם, להפתעתנו הגדולה, עמד הצורר כמאובן, הוא פנה בניחותא אל אבא ואמר: "רבין (רב), הגיעה השעה לצאת לעבודה!" מייד יצא אבא, ובדרך לחש לי: "בזכות התפילין של רבבינו תם- נצלנו". הוא האמין בכך באמונה שלמה.