עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מארסיי, צרפת, תש"ג
הילדים נדדו ממקום למקום, כחיות נרדפות. פטרונם המסור ר’ יהושע פייסט, שקיבל על עצמו את ניהול "בית הילדים" היהודי במארסיי, מילט את נפשם כל אימת שחייהם עמדו בסכנה מצד המרצחים הנאצים. במקום לדאוג לעצמו ולמשפחתו, עסק בדאגה לזולת, אם לפליטים יהודים שהגיעו לדרום-צרפת בחוסר-כל, ואם לניהול "בית הילדים", לאחר-מכן. הוא לא התחמק משום משימה ועשה תמיד כמיטב יכולתו. "בית הילדים" של ר’ יהושע שכן מאוחר יותר באחד הכפרים בהרי הפירינאים. בעקבות אזהרת פקיד-משטרה מפני הסכנה, שהגרמנים יגרשו את כולם למחנה-השמדה… הוציא את הילדים הישנים ממיטותיהם, חילקם קבוצות-קבוצות, והעבירם לטירה ששכנה בקרבת גרינובל. אח"כ כאשר האיטלקים נסוגו מגרינובל והגרמנים נכנסו, עשה למען הילדים פעולות הנשמעות כדמיוניות. חלק מחניכיו הצליח להגניב לשוויץ, אחרים הועברו לניצה, משם ביקש למלטם לדרום-איטליה…. ר’ יהושע נתפס ע"י הגרמנים ונשלח לאושוויץ. הוא אפילו לא ידע כי גורלו נחרץ מכבר, בגין היותו קשיש מעט, שאינו מוכשר לעבודה גופנית. למחרת בואו לעיר-ההריגה כבר חדל להיות בין החיים. ר’ יהושע פייסט זכה להגדרה: "היהודי הנודד". הוא נולד בפרנקפורט דמיין ומשפחתו נדדה לסירוגין מעירו לברלין ולפריז. היה איש עסקים מוצלח, שנפשו חשקה בתורה. כל יום קבע עיתים לתורה, תוך שהוא חוסך מזמנו לעיסוקיו בצרכי-ציבור. ידידיו בדרכו האחרונה לאושוויץ, העריצוהו והוקירוהו מאד. הם ראו בו דמות בלתי נשכחת, אדם יקר, אשר ניחם וחיזק כל נדכא ונפל-רוח.