עורך אנונימילעילוי נשמת נירה בת אברהם ת.נ.צ.ב.ה
מחנה מאטהאוזן, פסח תש"ה
היה זה הפסח הראשון שהיה עלי לבלות לבדי במחנה-ריכוז. בתחילה חשבתי שאת מנת הלחם היומית, שקיבלנו בערב פסח אחרי הצהריים, אשמור עד לבוקר המחרת כדי להיזהר מאכילת חמץ לפחות בזמן כניסת החג. אולם, תלמיד-חכם שביב איתנו העיר, שבחינת ההלכה מוטב לאכול את הלחם מייד, כי עצם החזקתו אסורה, בבחינת "בל יראה ובל יימצא".