וסלחת לעווננו…

אשוויץ, בימי הזעם

קול הזעקה החריד את "בלוק" הנשים. הגרמנים הכינו מעמד "בלתי צפוי". זעקות פרצו לפתע מפי האסירות: מלה, מלה, מלה!
האסירה הנמלטת זקפה קומה: הנני בזה לבקש סליחה ממפקדי אושוויץ. הפולנים הארורים הם שהסגירו אותי… רציתי לספר לעולם הגדול, איך ובחים כאן את בני עמי… על האסירות להתקומם…
מלה העזה לסטור על לחייו של ד"ר קליין, הרופא הנאצי, שביקש להשתיקה. "לא ארשה לכם להתעלל בי". "מוטב למות מאשר להשפיל עצמנו לפני רוצח"- המשיכה לקרוא במלואה העוז. בעוד התליינים עסוקים בהכנות להוצאתה להורג, מיהרה לשלוף סכין גילוח וחתכה את ורידיה. "השם יתברך יסלח לי, וגם אתן סילחו נא" – קראה בהתאפקות בטרם צנחה ארצה.
ניסיונותיהם של הגרמנים להציל את חייה, כי "היא מוכרחה להיתלות", עלו כולם בתוהו. היא הובלה גוססת לכבשנים, למשרפה מספר 2. הבחורים שם אולצו לשרוף אותה חיים. והיא רק ביקשה את ה"זונדר-קומנדו" היהודי: "רצוני להיקבר". בלילה הביאו את אפרה הקדוש לקבורה, בבור המיוחד שכרו עבורה. אח"כ אמרו "קדיש" ונשבעו לנקום את דמה הטהור.
באותו מעמד על קברה, גובשה תכנית ההתקוממות במחנה, תחת הסיסמה: "מלה"

פסיה שרשבסקי, "קרני אור במחשכי התופת", 90-88. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל