עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
אשוויץ, בימי הזעם
מסביב בערו הכבשנים ותאי- הגאזים פעלו במלוא תפוקתם. אלפי אנשים נתלו והומתו במיתות משונות. כזאת היתה עיר- ההריגה אושוויץ, בה פעלה פסיה שרשבסקי ב"רוממות דקדושה". היא שהיתה לאם לאחות, למורה ולמדריכה, למלכה…
אפילו "מלאכי החבלה" קיבלו את "מרותה". האשמדאי חייך ומילא את משאלותיה. היא שלטה על המעונים כמו על מעניהם…
יום- יום עמדה שעות תמימות בתפילה, בעליית-הקיר של מכבסת ה-ס.ס. באושוויץ. אילו עשה זאת מישהו אחר, הורגים אותו תיכף ומייד. אבל בה לא נגעו לרעה. אותה לא הפריעו, כי כולם האמינו שתפילתה מגינה על הכל, ללא הבדל, שדים ובני אדם כאחד.
התנזרה מן הטרף והפיגול לאורך שנים. נמנתה על החבורה המחתרתית באושוויץ, שפירנסה וכילכלה את הגאון מזבריצ'ה בכבוד רב, כ"חסידים" המפרנסים את אדמו"רם, והודות לקשריהם איפשרו את ניהול "רבנותו" בין ציפורני האשמדאי. בסיועם זכה לשמור את השבת, לקיים מצוות, לתקוע בשופר, לישב בסוכה ולהתפלל מידי יום ב"מניין"…
פסיה, שומרת החותם האלוקי במחנה הנשים, הטיפה מוסר לבנות כושלות, וסייעה להן להתגבר על מכשולים. אומרת היתה יום-יום תפילות עם הנשים. ידעה על-פה את התנ"ך, וספרי המוסר המקוריים היו שגורים על שפתותיה. היא נהגה לדבר על הכל. אך בעיקר אהבה להשיח בענייני אמונה וביטחון. כשהזדמן לה פעם, לשמוע בת ישראל הקוראת את "שמע", פרצה בבכי מר מהתרגשות יתירה…
יהודה נחשוני, עתון "שערים", טבת תשט"ז. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל