עורך אנונימיבדרך לאושוויץ ראש חודש חשוון בימי הזעם
רכבת הגירוש חצתה את הרי הקרפטים…היא המשיכה לדהור, וכך "הוברחנו" מארץ המוצא שלנו בלי פספורט ובלי ויזה. "אנו בפולין"-אמרת.אבל אבי מיהר להשתיק אותי. "אל תגיד זאת לאיש"- לחש לי."הגיעה השעה להתפלל"- הכריז ואמר.תפילת שחרית בדרך לאושוויץ. אחרי שאבא התעטף בטליתו, והניח תפילין גם אני עשיתי כמוהו. דמעות זלגו מעיניו כאשר הגיע לאמירת פרקי "הלל", כי היה זה ראש חודש חשוון… האם ידע אבא שזו תפילת שחרית אחרונה שלו? הידע שזו עבורו הפעם האחרונה לאמירת "הלל"? האם זו הסיבה לדמעות שנשרו מעיניו? בוודאי ידע, כי אותה התפילה "אנא ה' הושיעה נא", תושב הפעם ריקם, אלא שהתאמץ להסתיר את רגשותיו. הוא פנה אלי ואמר:"אנא, בני, התפלל בשקט בכוונה, כי הלוא ראש חודש היום"….
ש.ב אוונסדורפר, "הכוכב הצהוב", ניו יורק. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל