הקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
אושוויץ, בימי הזעם
הלוח העברי הנהיג את אורחותיהם של הנערים היהודים ב"בלוק 14", גם כאשר לא היו מסוגלים עוד למלא את המצוות כנדרש. ההנחיות "לא להיכנע" ו"לא להיבהל" יצאו תדיר מפיו של מנהיגם הבלתי מוכתר, הלא הוא איציק-מוטל מגטו מלאווה בפולין, אשר כולם חיבבהו וקבלו את מרותו עליהם. הוא ששמר בזכרונו את הלוח העברי. כל חשבון של ראש חודש, יום אחד או יומיים, כל יום של תענית, הכל היה חקוק אצלו. איך עשה זאת… ואיך הצליח להביא לדמעות, לא דמעות מאימת המוות, אלא לדמעות של התרגשות והתעלות נפשית? כמו באותו ליל ראשון של פסח, כאשר זימר פרקי "הלל" ואת פזמון "חד גדיא. לא היה לנערים מה לאכול לכבוד החג, אבל ניגוניו החסידיים של איציק-מוטל מילאו את החסר…
ומפסח לצום יום הכיפורים. מי אם לא קולו של ה"בלוק-עלטסטער", בקריאתו הצרחנית, ביקש להשבית את קדושת היום. הוא קרא "להתייצב למסדר". הפושע הזה, פושע פלילי גרמני, נשא על בגדיו את סמל ה"משולש הירוק", תג זיהוי למי שהגיע מבית סוהר בגרמניה, כדי להתעלל באושוויץ ביהודים שנידונו למוות.
איציק מוטל שקוע היה בתפילתו ולא שמע את צעקותיו הנוראות של "אלואיז", אותו פושע גרמני. אחרי שקיבל עשרים וחמש "מלקות",יצא עימנו לבוסתן התפוחים של אחד מקציני ה-ס.ס. באושוויץ. הקצין שתוארו היה "אובער-שאר-פיהרר", החליט להעבידנו היום בפרך, בתחומי בירקנאו… "לקחתי אתכם היום לעבודה משעשעת"- דיבר בשפת חלקות וחרש מזימות בלבו:"בחרתי בכם לקטוף את התפוחים הבשלים". התפזרנו בין העצים. הריח המגרה של התפוחים האדומים עלה באפנו. אבל גאוותנו היהודית לא נתנה לנו להתפתות…ולא טעמנו דבר ביום הקדוש. גם לא החבאנו מאומה בכיסים. הבטחנו זאת מראש לאיציק מוטל וקצין ה-ס.ס. רתח מזעם."מיינע יונגע", (הנערים שלי) מדוע אינם נוגסים בפירות?או בלשונו "ווארום פרעסען זיע ניכט"?(מדוע אינכם זוללים?) הוא ידע מתוך הלוח שברשותו את התאריך הכל-כך חשוב לנו… ניסה לטמון לנו פח. ואנו שמרנו על הצום גם נוכח הפירות המגרים של קצין ה-ס.ס….זו היתה עבודת יום הכיפורים שלנו.
יוסף (יוז'י)וייס,ירחון "בית יעקב",גל' 59, עמ' 6-7. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל