עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
אושוויץ, תש"ד
הרוצחים הנאציים החליטו להוציאו להורג בנפרד בטרם יובלו היהודים אשר עימו לכבשני-המוות של אושוויץ. הדרת פניו האציליים של רבי שלום אליעזר מראצפרט בן השמונים ושלוש, עוררה את התעניינות הגרמנים. האדמו"ר הישיש אשר היהודים חלקו לו כבוד מיוחד, הוציא אותם מכליהם, והם גמרו אומר להמיתו על אתר, בלי להמתין לצעדה עד לתאי הגאזים…
כשהוצא להורג האדמו"ר רבי שלום אליעזר, בנו של הרבי הגאון בעל "דברי חיים" מצאנז,היו פניו מאירות כלפיד אש, ועיניו יוקדות בהתלהבות ובדבקות עילאית. ניגש אליו קצין ה-ס.ס. ראש המרצחים, ואמר לו בקינטור:"שפתיך כנראה דובבות תפילות ואתה מאמין…הלוא הינך רואה את המצב. אתם כולכם מובלים להרג ואין עוזר".
נענה לו רבי שלום אליעזר ואמר:"בכל לבי ונפשי מאמין אני שיש בורא עולם, וקיימת השגחה עליונה אשר לפיה נעשה הכל בעולם. ואכן, ההשגחה היא אשר היסבה שאתם תהפכו לרוצחי אדם…ואנחנו נעלה כקרבנות על מזבח הבורא ית"ש". לא הספיק לסיים את קריאת "שמע" וכדורי המרצחים פילחו את ליבו. גופו הקדוש הושלך לבור מלא גוויות, שם מצא לו מנוחת עולמים עם רבבות קדושים מבני ישראל.
כשפרצה המלחמה, המה חצרו המוני יהודים שבאו לבקש ברכת ישועה ורחמים. הרבי הרבה לדבר על הצורך להתאזר בבטחון בה', בהזכירו שאביו רבי חיים מצאנז קבע להלכה, שאסור להקשות שום קושייה על דרכי הנהגת השם יתברך, אפילו לרגע. הוא הסביר שבעל ה"כוזרי" ודומיו, שעסקו בעינייני הנהגת הבורא, עשו כן משום שהיו להם תירוצים וביאורים טובים. הקושייה שהציגו בספריהם, נועדה רק לחזק את דברי הסברתם.
בשנת תש"ד, בגבור הצרות והרדיפות של יהודי הונגריה, הפך ביתו של רבי שלום אליעזר למעין "בית מחסה". פליטים רבים, אברכים ובחורים בני תורה, התחבאו בבית מדרשו. חיפושי השוטרים אצלו, בעיקר בימי חג ומועד, עברו תמיד בשלום, בזכות צדקותו.
"אלה אזכרה",כרך ה', עמ' 180-186. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל