עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
מחנה דאכאו, גרמניה, חנוכה בשנות הזעם
למחנה הריכוז דאכאו, הובא השמש הוותיק פישהוף, אשר כיהן בבית-הכנסת העתיק 'אלט-נוי-שוהל' בפראג. כל לוח-השנה היה חרות בזכרונו, הוא ידע מתי יחול כל חג ומועד. פישהוף אמר לנו, כי בעוד שבוע יחול חג החנוכה ועלינו להתכונן.
אולם, איך נדליק נרות חנוכה? אל דאגה! לכך כבר דאג פישהוף בעצמו: "מחר יחלקו את מנת המרגרינה למשך כל השבוע, ובכן, נוריד חלק מהמנה הזעומה ונשמור אותה להדלקת נרות החנוכה." רק אנשים ספורים השתתפו ב"מחתרת" הזאת. קיבלנו בסך-הכל עשרה גרם מרגרינה, למשך שבוע. בשביל רובנו היה זה השומן היחידי ממנו ניזונו. ובכל זאת, הפרישו חברי ה"מחתרת" ממנתם לצורך נרות החנוכה.
אולם, צצה בעיה: כיצד נסתיר זאת, והיכן? "יש לי שני תפוחי-אדמה, אותם סחבתי מהמטבח" – הסברתי. "נפתח את תפוחי-האדמה ובחללם נסתיר את המרגרינה" – וכך באמת עשינו.
וכיצד נדליק את הנרות? "אל לכם לדאוג" – ענה פישהוף – נקח את תפוחי-האדמה ונהפוך אותם לנרות חנוכה". הכל נעשה לפי עצתו והדרכתו של השמש הוותיק. באמצע הלילה הראשון של חנוכה התאספו כל ה"קצטניקים" של ה"בלוק". הנר הראשון הודלק על אחד הדרגשים, פישהוף ברך את הברכה, ובקול רועד התחיל לומר: "הנרות הללו קודש הם…"
מתוך עדותו של מרדכי אנסבכר במשפט אייכמן בירושלים
לפי מ. אונגר "דער גייסטיגער ווידערשטאנד", עמ' 246. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל