עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מחנה ברסלאו-הונדספלד, גרמניה, יום-כיפור בשנות הזעם
החלטנו לצום ביום-כיפור למרות התנאים הקשים. ה"אובר"-הממונה הרגישה בדבר, והזהירה את "אחראיות-הבלוקים", שאם לא נאכל אפילו יום אחד – דבר הפוגע במאמץ המלחמתי הגרמני, יחשב הדבר כחבלה חמורה, עליה נשלם בחיינו תוך מוות אישי מרעב, שבסופו נובל למשרפות.
בהתייעצות שקיימנו בין מאה בנות, הוחלט ברוב קולות לנסות לצום. בטרם כניסת היום הקדוש, דממו המכונות בהן עבדנו, הבחורות הוציאו מכיסן את האוכל, ואכלו אותו בשתיקה. הגרמנים שהשגיחו בדבר לא הגיבו, אולם ניתנה הוראה לשומרי הלילה לשמור עלינו בקפדנות יתירה.
את הדייסה-מנת הלילה, הבאנו וחילקנו כרגיל . השבויים הצרפתיים שהבינו על-פי רמזים את רצוננו דאגו לכבות אורות מיותרים, את הדלת המובילה לבתי-השימוש השאירו פתוחה, והיטו את תשומת לב הגרמנים בשיחה עימם. כך אופשר לנו בטרם בא ה"ממונה", לשפוך את הדייסה לבתי-השימוש ותחת אפם של הצוררים הצלחנו לצום ביום המקודש.
לאה נוימן-וייס, "האשה בשואה" – ד', עמ' 176-175. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל