עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
גיטו בריסק, בשנות הזעם
הגב' ד"ר מוסטובלאנסקה, אינה נחה לרגע ומתרוצצת ימים שלמים, בהגשת עזרה לחולי הגיטו. היא נכונה לכל קריאה, ביום ובלילה. הצוררים מוכנים להעניש כל המסתובב בחוצות אחרי העוצר ולירות בכל רגע. סכנת-מוות מרחפת תמיד, ואילו הד"ר מחרפת את נפשה, עוקפת סימטאות ועושה כל תחבולה אפשרית תוך סיכון חייה, על מנת להגיש עזרה לחולים המסכנים.
באותו נתיב יהודי של עשיית חסד בחירוף נפש, צועד גם הד"ר יפה. הוא אינו נוטל תשלום אצל אנשים שמצבם קשה. לעיתים עוד מעניק הוא מכיסו לנצרכים… כך גם ד"ר סארנוקר, שבעיתות שלווה רגילים נראה תמיד זועם וכועס. עכשיו בהשפעת הצרות ובהורדת המסכה מ"תרבות" הגויים, נפתח ליבו היהודי, ומאמין הוא לכל מי שאומר, שאין בידו לשלם…
זכרונותיו של ל. גלוזמן, ספר "בריסק דליטא", עמ' 498. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל