עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
ניי צאנז, אלול, תש"ב
אזכור ולא אשכח לעולם, את היום המר והנמהר של הגירוש מעירי ניי צאנז. כל היהודים הוטענו על הרכבות וגורשו למקום לא נודע. אחרי כן, נודע שנסעו ישר אל תאי הגאזים של מחנה בלז'ץ. עמדתי בכיכר הגירוש יחד עם אבי ואמי, וכל בני משפחתנו.שלוש אחיות היו לי וארבעה אחים. אני נותרתי לבדי. בזכות מי ניצלתי ונשארתי בחיים? מי ציווה עליי להינצל ולהתאמץ בשארית הכוחות, ולהישאר בחיים? היה זה אבי הקדוש.
האיך זה קרה? מתוך ההמון המצטופף של יהודים , בחרו המרצחים מספר קטן של צעירים לתפקיד "זובערונגס-קומאנדו" (פלוגת הטיהור) לסילוק כל רכוש הגטו. אחד המרצחים נתן בי עינו וקרא:"קום, יודע!" (בוא, יהודי!). נדהמתי, וברגע זה הספיק אבא ללחוש באוזני: "לך". הוא ציווה עלי להיפרד ממנו. נשקתי את ידו, ואבא פנה אלי:"איתא בספרים הקדושים, שבשעת צרה טוב להעמיד נגד העיניים דמות דיוקנו של צדיק, ואתה, ילדי, הרי הכרת את קלסתר פניו של הרב מבעלז!….."בזאת נפרדנו.
מדרכו האחרונה, ברכבת המוות, עוד הצליח אבי הקדוש, להעביר אלי פתק לתוך הגטו שהתרוקן:"אל תשכח בני, מי אתה! אל תהרהר הרבה, והתפלל עבור כולנו"…. פתקה זו הציתה בקרבי את רצון החיים:"לא אמות כי אחיה, ואספר מעשי יה". ברכתו של אבא ליוותני, במחנות המוות: אושוויץ, בוכנוולד, דאכאו ועוד כהנה.
מתתי', פריזיל, סקוור, ארה"ב
ירחון "בית יעקב", גל' 72, תשכ"ה, עמ' 4. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל