עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
עיירת הגבול ניימארק, גליציה, תש"ג
…העולים בניימארק פערו פיהם בלעג על היהודים, שעדיין נותרו בחיים. הם עמדו מסביב והתבוננו במחזה: האדמו"ר רבי שמואל מבאבוב, אחותו ובנו נפתלי, מובלים לראש ה"גיסטאפו" בעיירת הגבול, כשאזיקים על ידיהם. הבריחה לסלובקיה נכשלה, איפוא, ולרבי שמואל היה ברור, שאפסו סיכוייו להישרד בחיים. על מה חשב באותם "רגעים אחרונים", על חייו או על ה"צידה לדרך"?
בתרמילו נמצאו כתבי יד מהרב הקדוש, רבי אליעזר מדז'יקוב, שנחשבו אצל אביו לאוצר גדול, וכן תפילין מכתיבת ר' משה מפשבורסק. כמו כן, פנקס חידושי תורה שרשם הב' החריף ראובן איינהורן…שהראה בקיאות נפלאה לכתוב מזכרונו שבע מאות מאמרים מכ"ק האדמו"ר רבי בן ציון מבאבוב. דברים כאלו, יקרי המציאות היו לו בשקו שעליו, ובידו נשא מקל מה"דברי חיים" מצאנז, שאביו השתמש בו רק בלכתו לחופה.
הרבי מפרט בזכרונותיו את כל פרטי תרמילו, את ה"צידה לדרך" שנשא עימו, לקראת הפגישה עם מפקד ה"גיסטאפו", כמי שמבקש לרמוז אילו אוצרות עמדו לירד לטמיון…
רק בנסים מופלאים ניצלו חיי רבי שלמה אותה פעם, כשהיה כבר בטוח שהוא מובל לגרדום יחד עם בנו. כאשר נתעלה בעבודת התפילה בשבי ה"גיסטאפו",בהתלהבות ובהתפעלות שלא הרגיש כמותה כל ימיו, ביקש אך זאת, שאם יינצלו חייו, מתאווה הוא: ש"אזכור כל ימי חיי שכל העולם הוא הבל הבלים, ואין לו ליהודי בעולמו, אלא עבודת הבורא בלבד…."
קונטרס "תולדות אדמו"רי באבוב", עמ' 53-58. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל