עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
יערות נייטרא, תש"ה
"במסתרי היער, בדרכי-נוד, המשיך רבי שמואל דוד אונגר, להתנהג בחסידות ומסר את נפשו אפילו על דקדוקי מצווה והידורה. במשך כל הימים נזהר מלהתגאל בפת עכו"ם. פעמים רבות אירע, שלא אכל מאומה בגין חוסר מים לנטילת ידיים.
לילה לילה היה אוסף מים מעל עלי עצים ביער, טיפין-טיפין, בכלי משומר כדי שיטלם שחרית בקומו משנתו. כאשר בגדיו נרטבו מן הגשם, שירד בליל שבת קודש, הצטער מאוד מפני החשש, פן יכשל באיסור סחיטה.
עוד לפני כן, בחצר בית מדרשו בנייטרא, עם בוא האביב האחרון לימי חייו, בחודש ניסן תש"ד, החליט רבי שמואל דוד, להפתעת מקורביו, שעכשיו בימי אביב, העת לזרוע חיטים לצורך מצות מצווה בפסח לשנה הבאה, אשר לא זכה כבר לחגוג אותו.
כיוון שראה שהזריעה עלתה יפה- שלא כדרך הטבע והגיעו ימי הקציר, ימי חודש סיוון, הזדרז לקצור כמות קטנה של שיבולים, דש וטחן אותם לשם מצות מצווה, כשהוא צורר את חופן הקמח במקום סתר למשמרת ואומר למקורביו בארשת רבת משמעות: "הכינותי, אף שהינני מרגיש כי לא אזדקק להמתין עוד עשרה חודשים"….
סתם ולא פירש את כוונתו…."
רבי מיכאל דב וייסמנדל, "מן המיצר"
אהרון סרסקי,"דמויות הוד", עמ' ע"ה. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל