עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
מחנה נורדהאוזן, גרמניה, בשנות הזעם
הרשעים חילקו מנות-לחם דווקא בחג הפסח כדי להכעיס את האומללים מוכי-הכפן שלא ראו פיררו לפת קיבר ימים רבים. בני המעיים שלהם נקרעו מרעב. "אהה!" – ציחקקו הצוררים. "העוד חוששים הם לחמץ בפסח? לבטח לא" ! אבל היהודים עמדו כשפרוסת החמץ בידם ולא רצו להכניסה לפיהם.
למרות הסבל, הרעב, העינוי והעבדות, הגיעו יושבי המחנה לדרגת מסירות-נפש עילאית לקיום מצוות הבורא. לא איבדו את עשתונותיהם, ולא שכחו כי יהודים הם. למרות הסכנה שבאי אכילת הלחם, רעדו כולם, פן ייכשלו חלילה באיסור אכילת חמץ.
שלמה רוזמאן, "שפר הררי קדם", עמ' ש"ג. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל