עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
במחנות העבודה בגרמניה, בימי הזעם
"נדרתי שלא יעבור עלי יום במחנה בלי הנחת תפילין"- מגלה ר' אהרון אליהו גד את סוד עמידתו המופלאה, בנסיונותיו הרבים, בארבע מחנות עבודה גרמניים.
"קשה היה. הצוררים שמרו עלינו יומם ולילה בלא הרף. בכל זאת, התפללתי, ויהודים נוספים הצטרפו לתפילה בכל מחנה. ידענו כי על "פשע" כזה דיננו -מיתה. ומה בכך? ממילא לא היה כל ערך לחיינו.
….פעם קראו ל"הסגר פנימי"בצריפים. מי שהעז בעת ההסגר לעבור את מפתן הצריף-נורה מייד ללא שהיות…היתה כבר שעת מנחה מאוחרת, ואני עוד לא הנחתי תפילין…התגנבתי החוצה להנחת תפילין. ניסיתי לחזור ונתפסתי ע"י "ראש הגוש", פולני, פושע פלילי, שהתעמר בנו באכזריות נוראה.
הפושע התחיל בחקירה..ואחרי שביקש לראות את סימני רצועות התפילין על זרועי, שוכנע באמיתות סיפורי. אז הכריז שהוא מעניק לי מאותו יום והלאה רשות להתפלל בגלוי, ומי שיעז להפריעני בתפילתי- דמו בראשו! אכן, היה זה נס משמים."
ועוד מעשה שארע לר' אהרון אליהו גד, במחנה אחר: "קבעתי לי מקום תפילה בבור שנכרה לקבורת הרוגים. נהגתי לקפוץ לבור בקביעות ולהתפלל שם. ואירע שרוצח גרמני הוציאני משם חבוש תפילין, הפילני ארצה ורמס אותי במגפיו המסומרים…באותם רגעי אימה נזכרתי בפסוק מתהילים:"ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי…"והנה, ראה איזה נס. חזרתי על מילות הפסוק בלי הרף, ובכוחן יכולתי לקום."
משה פראגר, ירחון "בית יעקב", גל' 12, אייר תש"ד