עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מחנה פוזנא, בשנות הזעם
בכפור הנורא צעדו הפועלים למחנה העבודה. עינם של הגרמנים פקוחה. ידם מוכנה להצליף. הקור מקפיא עצמות. ובכל זאת, "מי כעצמך ישראל גוי אחד בארץ". בתוך כל אלו, עברו מיד ליד כמה זוגות תפילין, ותוך סכנת-נפשות ממש הניחו אותם האנשים בזריזות רבה גדי שהשטן הגרמני לא יבחין ויפריע.
אומץ רב דרוש היה לכך. השיירה יצאה טרם הפציע השחר. עם אור הבוקר, בהיותם באמצע הדרך, כאשר צעדו ארבעה בשורה, כשהתרחקו מעיני הצוררים, נהגו להתגנב למיבנים עזובים בדרך. הראשון היה נכנס פנימה מניח תפילין במהירות וזז הצידה, כדי לפנות מקום לשני, וכן הלאה. סיכון עצום היה בזם, אך הם לא ויתרו על קיום המצווה.
זכרונותיו של ר' מרדכי פלבינסקי, "מצפרני עמלק", עמ' 118 . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל