עורך אנונימיסנטקירלי-מדיא, מחנה העבודה, הונגריה, תש"א
הגזירה נחתה עלינו בערב שבת: "להוריד את הזקן עד הערב", כי למחרת היום, בשבת, חייבים להשתתף בטכס לכבוד יום הולדתו של המושל הורטי, ומי שלא יוריד את הזקן לעצמו ע"י סם "מישעי" – יגלחו אותו אחרים בתער.
"נשאלתי להלכה: האם עדיף לחלל שבת בהורדת הזקן לעצמנו ע"י סם, ובלבד שלא לעבור על לאו ד"לא תקיפו" בתער, או עדיף גילוח בתער ולא לחלל השבת."
פסקתי בלי ספרים, כי מוטב להתגלח ביומא דשבתא בעצמו ע"י סם.
קצין מהצבא ההונגרי, בדרגת רב-סרן, הפתיע את אחג מבחורי הישיבה שגילח זקנו בשבת ע"י "מישעי", ותבע הסברים… אבל הקצין לא גער ולא ענש, למרבה הפלא, ואף הוציא "היתר" על שיטת גילוח זאת, למרות שסם הגילוח מפיץ ריח בלתי-נעים, וב"ה מאז השתמשנו בסם בלי שנצטרכו להתגלח בתער, והיה זה נס משמים.
אחרי השואה התברר, שזכיתי לכוון בפסק זה לדעת הגאון מטשיבין, שבספרו "דובב מישרים" פסק להתגלח בשבת. אף שהרב צבי פסח פרנק בספרו "הר צבי", פוסק איפכא, שמחתי שכיוונתי לדעת בעל ה"דובב מישרים".
הרב דוד ב"צ קליין, קונטרס "נספר תהילתך", חלק ב' יסודות. . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל