עורך אנונימיאוסטקוט, סיביר, "זאת חנוכה" בימי הזעם
ה"טיש" – השולחן החסידי, נערך בערבות סיביר, כמו בימי השלווה הרחוקים בגליציה הרחוקה… האדמו"ר מורליץ ישב בראש, ואורחים היסבו עימו לסעודת "זאת חנוכה", שכללה: לחם ודגים מלוחים, רוטב של דייסה ויין שרף מהול במים. שלושה "מנייני" חסידים ישבו כאילו בסמבור או בגורליץ… ר' שלמה קורן זימר בקול נעים "מעוז צור ישועתי" וכולם פזמו עימו.
אמרו על אותם ימי חנוכה בסיביר, שמעלות הקור הגיעו את ל-53 מעלות מתחת לאפס, קור מקפיא עורקים, לכל הדיעות. אף-על-פי-כןף קיימו הפליטים את הדלקת נרות חנוכה, כמו בימים כתיקונם- כל אחד ומנורת השמש שלו! השמן הופרש מהקצבת המזון… נכון שהנרות היו קטנים ובלתי מספיקים לגרש את החושך, אך בימי הזעם, עובדי-הכפייה היהודים קיבלו הכל באהבה.
ב"טיש" של האדמו"ר גאתה התרגשותת המשתתפים. הם כגו בבכייה שלא ניתן להפסיקה, ובקשו מבורא-עולם: "קרב קץ הישועה"…
ר' חיים פרידמן, קונטרס "שמחנו כימות עיניתנו", עמ' 14-13. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל