עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
אוסטקוט, סיביר, חוה"מ סוכות בימי הזעם
האדמה הקפואה התעקשה. לא ניתן היה לכרות את הקבר בכפור הנורא של סיביר. ובכל זאת החליטו היהודים לנסות. הרבנתי הצדקת מגורליץ, מרת יוכבד רבקה, נפטרה לבית עולמה ונעשה מאמץ עילאי להביאה למנוחות בו ביום.
חפרו וחפרו, במשך חמש-שש שעות. האחים התעקמו, הקתות נשתברו והאדמה לא נרתעה… בלית-ברירה החליטו החופרים לחזור על עקבותיהם ולנסות שוב למחרת. אבל יהודי אחד לא השלים עם הדחייה.
"הייתכן?! קם וקרא: הצדקה, בתו של הרה"ק, רבי מרדכי רב מהורונסטייפל, חתן הרה"ק מצאנז. בזכותם נעשה ונצליח. הבה נמשיך לחפור" – קרא האיש.
ולמרבה הפלא, הפעם הצליחה מלאכת החפירה. הקבר נכרה והצדקת הובאה למנוחות, בלא שיהא צורך להלין את המת.
ר' חיים פרידמן, קונטרס "שמחנו כימות עיניתנו", עמ' 12. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל