עורך אנונימילעילוי נשמת נירה בת אברהם ת.נ.צ.ב.ה
אוסטקוט, סיביר, ימי הסליחות בימי הזעם
יהודים המשיכו למסור את נפשם שלא לעבוד בשבת. אמנם, רבים נאלצו לצאת לעבודת-פרך במיכרות הזהב גם בשבתות ובחגים. אולם, יהודים חרדים הצליחו לחמוק מעבודה בימים אלה בעזרת "תעודות רפואיות" שהעידו, כי הם, כביכול, חולים תשושים.
לרבי מרדכי דב הלברשטם, בן הרה"צ רבי אלישע מגורליץ, נזדמנה דרך אחרת לשמור שבת בלא שום "אישורים". הוא יחד עם קבוצת חסידים, בחרו בעבודת-פרך בזוייה מבוקר ועד לילה. עבודה שכללה: שמירה על אורוות-סוסים ודירי-חזירים, הבקעת שביבי-עצים להסקת המאפייה המקומית… ב"תוספת עבודה" גם ביום ראשון, זמן המנוחה הרשמי. הכל היה כדאי להם, כיוון שכח נתאפשר להם, שלא לעבוד בשבת.
ר' חיים פרידמן, קונטרס "שמחנו כימות עיניתנו", עמ' 9. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל