עורך אנונימיסיביר, תש"א
גדי העיזים שקרניו נועדו להכנת השופר, נרכש אצל איכר סיבירי תמורת חפיסת "מאחורקה"- טבק לגילגול סיגריות. הגדי נשחט כדת וכדין ובשרו עלה על שולחן השבת של עובדי הפרך היהודיים. "שעות נוספות" רבות הושקעו בהכנת השופר עד שקיימו בו את מצוות היום בראש-השנה, כי בלא מכשירים מקצועיים, קשה מאוד היה לקדוח בתוך קרנו של הגדי, ולנקות את כל הסיבים המיותרים, עד שהשופר הושלם ונמצא כשר וראוי לתקיעה.
המפקח האכזרי, סרגיי, התעלל קשות ביהודים. מזג האוויר הכביד מאוד על ההימצאות בתוככי היער. אחרי השלגים ירדו גשמי זעף. סרגיי הבטיח מראש, כי במזג-אוויר מסוג זה יתיר לעובדי-הכפייה שלו להישאר ב"פוסילוק" – אותו צריף בקרחת היער, המשמש למגורים.
אבל, בסופו של דבר, התכחש סרגיי להבטחותיו בהכריזו: " רק הזקנים יורשו להתפלל", "אתם תצאו לעבודה, כרגיל".
הזקן שבחבורה, ר' יאנצ'י מליז'נסק, שהשקיע עמל כה רב בהכנת השופר, סירב לנצל את "זכויותיו" ולישאר בצריף, רק משום גילו הגבוה. כשהשופר נמצא בכיסו, צעד עימנו הצעירים ליער העבות. כאן במקום שעינו הרעה של סרגיי לא שלטה, קיימנו תפילת ראש-השנה בחטיפה. תקיעותיו של ר' יאנצ'י לא היה למעלה מהן… קול השופר שבקע ביער הסיבירי הנידח הבקיע כל חייץ בין שמים לארץ. יערות-העד של סיביר טרם שמעו קולו של שופר עד לאותו יום, ובוודאי באותם יערות לא נתוועדו מעולם יהודים, לאמירת "כל נדרי" בליל יום-כיפור, כמו באותה שנה.
ירחון "בית יעקב", גליון 17, תשרי תשכ"א, עמ' 10. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל