פרשת אמור

"קדושים יהיו לאלוקיהם – ולא יחללו שם אלוקיהם" שואל ר' יעקב ניימן זצ"ל מורו ורבו של אבי ז"ל אם התורה אמרה שיהיו קדושים יותר מכל ישראל, אז איך אומר אח"כ ולא יחללו שהיא הדרגה הכי גרועה?  אין משהו ביניים? קיצוני מצד לצד? ואומר כאן יסוד – בעבודת ה' אין דרך ממוצעת, או שמקדשים שם שמים – ואם ח"ו לא מקדשים, אז מחללים כבוד שמים!!! ולכן מזהירה התורה: קדושים תהיו – כדי שלא תחללו שם אלוקיך. 

אותו דבר מצאנו בתורה "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי… לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם… ומצד שני- השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים. כי אין דרך ממוצעת בעבודת ה' – או שמגיעים למדרגה של לאהבה ולעבדו בכל לבבכם, או שיורדים ל"וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים" ואומרים חז"ל כיוון שהאדם סר מהתורה מיד נדבק בעו"ז

עפ"ז מסביר את חז"ל שאומרים שמצינו שהקב"ה ויתר  על עו"ז, גילוי עריות ושפכ"ד ולא ויתר על עוון ביטול תורה. וצריך להבין מדוע?? על 3 העבירות החמורות כן מוותר ועל ביטול תורה לא?? אך ההסבר הוא מסביר הסבא מקלם שמתי שהאדם כבר ירד כ"כ למדרגה התחתונה עד כדי כך שעובד עו"ז אין כבר מה לדבר איתו ולדרוש ממנו כי נאבד ממנו תואר אדם ונחשב כבהמה. אלא, מענישים את האיש על הצעד הראשון שעשה, שסר מן התורה והפסיק ללמוד, והלא אז היית בן אדם והיה לך לדעת כי ע"י ביטול תורה תגיע לידי עו"ז או שפ"ד. הקב"ה לא מוותר על 3 העברות הללו לגמרי – אלא בתוך ביטול תורה מענישים אותו גם על 3 העבירות הלל. כי אדם שלא עולה

על דרך זה אפשר להסביר מדוע ביום הכיפורים, יום הקדוש, אנו קוראים במנחה את פרשת העריות שבפר' אחרי מות, כי האדם בסוף יוה"כ עומד בדרגה מאוד גבוהה – לכן מזכירים לו שידע שאם לא ישמור על עצמו כל השנה בדרגה זו, יכול לרדת לדרגה הכי פחותה, לעבור על עריות, שהן מהעברות הכי חמורות, מפני שאין דרך ממוצעת, אלא או קדושה או טומאה.

ומוסיף עוד ר' יעקב ניימן זצ"ל ושואל על הפס' "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת" מדוע התורה כה החמירה בדינה של בת כהן ודנה אותה לשרפה? ועונה ע"פ רש"י בסנהדרין נ"ב "את אביה היא מחללת- חללה ובזתה את כבודו". מוסר השכל חשוב למדתנו התורה, אינו דומה הדיוט העובר עבירה לאדם נכבד העושה זאת, כי כאשר אדם נשוא פנים ומורם מעם נכשל בעבירה הוא מבזה בכך את העילה לכבוד הניתן לו. ולכן כל תלמיד ובן ישיבה שאינו מתנהג כראוי, הוא מחלל ומבזה את כתר התורה שהוא נושא. נמצא אפוא כי אחריות גדולה נושא כל בן תורה על כתפו וחובת זהירותו כפולה ומכופלת, באשר בפגם כל דהו מחלל את התורה.

חילול התורה – חילול שם שמים הוא. והיכי דמי חילול השם? מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה… פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלים מעשיו… ואומר ר"י ניימן שכמו שחייל בצבא שחסר לו כפתור בכנף מעילו או שחולצתו לא מוגהצת כראוי יקבל על כך עונש, אך חייל שברח מהשרות לא יקבל עונש על הכפתור, כי חייל שעומד על משמרתו רובץ עליו חטא גדול יותר ומקפידים עליו בדברים הקטנים, כך העניין בצבא עובדי ה'- כל תלמיד ישיבה ותלמיד בת"ת העומד לשרת את ה' חייב להשמר ולהיזהר בכל דבר קטן שמא יעשה שלא כהוגן

לבני תורה יש להטיף מוסר גם על הפרטים הקטנים, באשר כל פרט מהווה חסרון בשלמות וגורם חילול ובזיון לנזר התורה שעל ראשו וכן כפי דברנו שאם אין קידוש ה' אוטמטית מדרדר לחילול ה'.

ומוסיף הגרש"ז מקלם יותר שהרי כהנים זריזים הם ומפרש רש"י בשבת כ' "שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים, ולא אתי לחתויי משתחשך" פירוש שהחינוך שניתן בבית הכהנים היה חינוך מעולה ולכן מובן מדוע מחמירים בדין בת כהן  "כי מי שמקבל חינוך נעלה יותר תובעים ממנו יותר" ולכן הבת הזאת שנתחנכה בית שבו "כולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים" כדברי רש"י – בדין שתקבל עונש חמור יותר ובנוסף שמוציאה לעז על חינוך בית אביה.

מכאן עלינו ללמוד עד כמה חמור עוונו של המחלל כבוד הבית שהתחנך בו, ועד כמה צריך להיזהר ולהזהיר גם על שינוי קטן בדרכי ודרך האבות שיכול להדרדר לקצה השני… ומידה טובה מרובה מה גדול המכבד וממשיך בדרך האבות שמגדיל ומפאר כבוד החינוך לתורה ולמוסר שיתקדש שם שמים על ידו, כמבואר בגמרא "מה הבריות אומרות עליו "אשרי אביו שלמדו תורה- אשרי רבו שלימדו תורה" עליו הכתוב אומר "ישראל אשר בך אתפאר" –  "היש קץ לשכר אשר מלך מלכי המלכים  הקב"ה יתפאר בו??" ובזמן השפל הנוכחי, בקל יכול האדם לקחת חלק נכון בזה" מסיים ה"סבא", וכמה הדברים נכונים גם לימינו אנו.