אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
רבים מהיהודים שהצליחו להחזיק מעמד באושוויץ, נפלו כאן בבוכנוולד לזרועות הייאוש… יום אחד ניגש אלי חברי הערשל פרוצל, מהעיר וירשוב, שהכרתיו עוד ממחנה "בונא" באושוויץ, וקרא באוזני: "שלום דוד, דע לך, כי היום חג פורים"… אני לא זכרתי בכלל את מניין הימים. התפלאתי היאך הוא כן זוכר… קיבלתי ממנו "משלוח מנות" בצורת טבלית "סכרין", אותה השיג בדרך כלשהי.
ומה היו איחולינו באותו יום פורים אחרי שכבר איבדנו את הכל: משפחה, קרובים וידידים? עוד לא איבדנו את התקווה, שנזכה לראות את האדמו"ר מגור, ה"אמרי אמת", אשר שמענו על הצלתו מפולין ועלייתו לארץ-ישראל. זאת איחלנו איש לרעהו, שעוד נזכה לראות את הרבי שלנו… תקווה שעתידה היתה להתממש אחרי שנים.
ש.ד הורוביץ, אנטוורפן. עתון "המודיע", ערב חג השבועות תשנ"ו. מובא באינצ' שמע ישראל