אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
במחנה בוכנוולד פגשתי את עינויי התופת… כאשר במדור התחתון של תופת זו נמצאו היהודים. במדור העליון שכנו גויים פולנים, על-פי-רוב "פושעים פוליטיים" ממשתתפי המרידה הכושלת נגד הגרמנים של "ורשא הפולנית". אני הפכתי את עורי מ"מתתיהו" ל"מיעצ'יסלב", בנסיון לזכות בהטבות, שרק פולנים זכו להם… אבל גם בתור "ארי" (הגזע העליון עפ"י הגדרת הנאצים), לא נעלמה מעיני-רוחי דמות דיוקנו של הרבי מבעלז… כסגולה לעת צרה. כמובן, ביליתי את ליל ה"סדר" בחברת המחתרת היהודית בבוכנוולד. כאן הכרתי את יוסף גזונדהייט, אברך חסידי מגיטו בנדין, מחסידי גור, שהצליח להבריח עימו למחנה זוג תפילין…
בליל הפסח, שעשיתי עם ידידי ר' יוסף, לעסנו חתיכות בלתי-מבושלות של תפוחי-אדמה. אף שנמצא עימנו במחנה למדן גדול מפולין, אשר הורה הלכה: לבלוע פרוסות-לחם זעירות במרווחי זמן של פחות מכדי "אכילת-פרס", כדי לא להיכשל באכילת חמץ בשיעור דאורייתא, עמדתי בניסיון ולא עשיתי שימוש ב"היתר" גם בפסח האחרון.
הייתי מהשרידים, אשר השתתפו ב"צעדת-המוות". עזבנו את אושוויץ כעשרת אלפים איש מעובדי-הכפייה של מפעלי "בונא", שם ייצרו תרכובות כימיות עבור החברה הגרמנית "איגיע פארבען" – ספקית הגאז למחנות ההשמדה. מרבית ה"צועדים" נפלו בדרך ממחלות, מרעב ומאפיסת-כוחות.
מתתי' פריזיל, סקוור, ארה"ב. ירחון "בית יעקב", גל' 72, תשכ"ה, עמ' 5. מובא באינצ' שמע ישראל