אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
ספונים וטמונים במערות ובנקיקי הסלעים, ביער עבות וסבוך, כשרק שמלתם לעורם, נתונה היתה הדאגה רק להישרד, ויום-יום חיפשו אוכל להחיות בו את נפשם. מן הכסף שהביאו עימם ל"בונקר" שמתחת ליער, שילמו לגויים שהלכו ובאו עם לחם. את הלחם היו מחלקים בצנעה בין היהודים המסתתרים.
מגודל הפחד להתגלות לעין-רואים, נהגו היהודים להתווכח ביניהם. כל אחד סירב שיחלקו את הלחם ליד מקום המיסתור שלו, כי אם תבחין בו עין זר, עלול הלה להלשין על כל המסתתרים ולהביאם לסכנה ממשית.
ואכן, לא פעם מסרו שונאי ישראל את הנמלטים לידי הגרמנים, וקבלו חמש מאות רובל עבור כל ראש יהודי…
כאן התגלה רבה של פוטיק, רבי שלמה זלמן הורוביץ, בכל גבורתו ואומץ לבו, באומרו שאינו חושש כלל מחלוקת הלחם ליד ה"בונקר" שלו. הוא הדגיש שאדרבא, בזכות זה יינצל הוא וכל הנחבאים עימו, כפי שהיה באמת. מקומות מיסתור הרבה התגלו לצוררים ויושביהם הוצאו להורג, ובחסדי-שמים, מקום מחבואו של הרב לא נתגלה.
הרב שלמה זלמן הורוביץ, "בית אהרן", "תורה ומועדים", עמ' י"ב – י"ג. מובא באינצ' שמע ישראל