אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
חסידי גור מגטו פאביניץ, קבוצה בת שישים בחורים ואברכים, חגגו באותה שנה את "עשרת ימי חנוכה"! כמובן בגלל ספיקא דיומא, אחרי איבוד חשבון הלוח העברי, וחוסר בהירות לגבי חודשים חסרים ומלאים. מהיכן היה לקבוצה כל כך הרבה שמן להדלקה, ואפילו כדי להאריך את חג החנוכה?! נכון, שמן מן המובחר לא נמצא בידם, אבל נפט היה ביכולתם להשיג.
כך חגגו בצוותא את הדלקת הנרות, האסירים שנחטפו בצוותא על ידי הגרמנים, ישר מ"בית החסידים" החשאי, שנמצא בפאביניץ, בכיכר השוק.
החיים במחנה הנאצי, כופפו את הגוו. העבודה הייתה מפרכת, אולם את הנפש לא הצליחו הצוררים לשעבד. במחנה התקיים שיעור לילי קבוע בגמרא ותוספות, במקום בו הודלקו הנרות בכל עשרת ימי החנוכה… כי שם בתוך אורוות הסוסים, בלא חלונות ודלתות, היו הלילות שייכים בלעדית לעובדי – הכפייה החסידיים, ורק הימים נשלטו בידי הצוררים.
ר' יענקל ינקלביץ, הוא זה שבזכותו התקיים השיעור בלילות. בתרמיל חפציו האישיים, הצליח להבריח גמרא קטנה, מסכת שבת, מהדורה מיניאטורית של הוצאת "יהונתן" בברלין. היאך הצליח ר' יענקל לקרוא את האותיות הזעירות לאור עששית-לא-עששית? זה היה אחד הפלאים, אולי קפצו האותיות לקראתו, ואולי ידע ר' יענקל את המסכת בעל פה עם כל התוספות? זאת לא אדע גם היום…
מחנה אובורניק, איזור פוזן, פולין, בימי הזעם
עדות יואל פרנקנטל, ירחון "בית יעקב", גל' 43, עמ' 9-10 מובא באינציקלופדיה שמע ישראל