אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בפסח הראשון באושוויץ, אחרי וולקוביסק [מחנה עבודה], "ישבתי" כאילו ליד שולחן ה"סדר", ואפילו חמץ לא אכלתי כל הפסח.
לפני שבת הגדול, הובא "משלוח גדול של יהודים מיוון, אשר הביאו מצות ומצרכי פסח אחרים. המרצחים העבירו את יהודי יוון לתאי-הגאזים. אחדים מאיתנו הצליחולהשיג מהם קצת מצות, בטרם הועברו לכבשנים.
היינו קבוצה של שמונה איש ונדברנו לערוך את הסדר בתוך ה"בלוק". עלה בידינו להשיג שתי מצות וגם קצת צימוקים ששרינו במים, זכר ליין. הצלחנו להוציא את הגדה נושנה מערימת הספרים שנתגוללו במחסן החפצים, לאחר שבעלי הספרים נשלחו למשרפות.
כאשר התיישבנו ליד "שולחן הסדר הערוך" – זאת אומרת על הרצפה – הסתכלנו האחד על השני וכולנו פרצנו ביללה מרה. אבל בכייה זו יכלה לעלות לנו במחיר יקר מאוד, כי האכזר הפלוני "ליון" יכול היה לשמוע את בכייתנו, ואז….
למחרת, השכם בבוקר, בשעה 5, הלכנו כרגיל לעבודה, והתאמצנו שלא יכירו בנו, כי אנו עייפים מ"ליל-השימורים".
אותו פסח ניהלתי "עסקים מסועפים" במחנה. החלפתי את מנת הלחם שלי בתפוחי-אדמה. כך מתוך מאמצים גדולים, הגשמתי את החלטתי לא לאכול חמץ בפסח..
"טאג" ניו-יורק, הובא באינציקלופדיה שמע ישראל