אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
בתופקת של אושוויץ היה הרב מזבירצ'ה קרן-אור. השרידים במחנות המוות פשטו כל צורה אנושית. בתוך המחנה הסתובב אדם פרע ומנוגע, שמראהו היה בו כדי להרוג את נפש עולמים. נתקלתי בייצור איימים זה על כל צעד ושעל, הרגשתי ושעוד מעט השטן יטרוף את זיק אלוקים שנשאר בתוכי, ואז בדרך נס מזדמן לי להכירו, והוא שהצילני מכף-הקלע והלהיב שוב את זיק אמונתי.
בחמש שנות הזעם לא התגעל בפת-עכו"ם ובמרק פיגולים, ולא חילל עדיין אף שבת אחת במחנה. התפלל כל יום עטוף בטלית ובתפילין – במניין. שאלתי את עצמי כל יום – האומנם זה אפשרי? העוד יש למצוא צדיק בסדום?
כשבאתי להכירו-לא מצאתיו. אמרו לי: האיש הפלאי עובד בלילה. אין אפוא, לדבר איתו אלא לפנות ערב כשהוא קם לתפילת המנחה.
התוודעתי לכמה חברים, מטובי הכוחות של יהדות פולין. החלטנו להתחיל בפעולות רוחניות ופתחנו בשירה המביעה כיסופי-נפש, ונדלקו רשפי אש-עיניים. זו הייתה "מסיבה"….
כאשר קמנו ללכת, הנה לפתע הוא עומד מולנו, האדם הפלאי, הרב מזבירצ'ה מדבר בהתרגשות "אשריכם, ילדים, שראיתיכם בכך. עיני כלו ביגון בין תלי החרבות ואיש לא ידע מכאבי. ראיתיכם, בני, ותחי נפשי. עוד לא עוממה למברי אש המזבח, ובנשוב הרוח והייתה ללהבה."
מאז נפגשתי תכופות עם הרב מזבירצ'ה והתפעלתי מאישיותו על ה"צדיק בסדום". על חייו- לא אהב לספר. היהודי הקשיש בין אלפי הצעירים לא רצה להתלבט יותר מידי. ספרו כי הרב הינו גיסו של רבי ישעיה שפירא, כמדומני, גיסו של האדמו"ר מראדומסק. בדרך נס נשאר בחיים. כבר פעמיים נבחר לשריפה ב"סלקציות". הכול אצלו פשוט ומוחוור, כאילו דרכו של עולם כך. ראיתיו לאחרונה בגרוס-רוזן כשלושה חודשים לפני השחרור. שכב על הריצפה חיוור וחלש, עטוף טלית ותפילין, והתפלל כשעיניו עצומות ושפתותיו נעות. כוחותיו הנפשיים עמדו לו להמשיך עד בוכנוואלד, ושם נפל שדוד.
יהודה רזמיווש, עתון "שערים" תש"ו