אוהד שקד-מנדלבוייםלא לחינם נישא שמה של טילה רינדר, ברטט של קדושה בפי מחנות אסירות מחנה אושוויץ. רבות הנשים חבות לה את הישארותן בחיים, ויתר מזאת את הצלת נפשן מהידרדר לתהום הגסות, האכזריות והרשע.
תופעה עליאית על אנושית התמצתה בטילה. נערה אשר לא חסה על עצמה, ושמה נפשה בכפה להצלת אחיותיה ממלתעות המוות והרשע. בעת ה"סלקציות", הידועות לשימצה, ננסכה בה רוח גבורה שלא מעלמא הדין! באחת מהן, תוך הסתכנות ברורה להידון למוות, גנבה עשרה כרטיסים של "מועדמדות" לתאי הגאזים! כך הצילה ממוות לחיים עשר בנות מישראל. בתגובה להערות כי בכך מסתכנת היא בהוצאתה להורג, השיבה, בשלוות-נפש עמוקה: "גם אם אצטרך למות בגלל זה, אהיה מאושרת, שאזכה למות כזכה, ולא כבוגדת בחברותי!….."
ככל שהתייחסה טוב יותר לאחיותיה, באותה מידה גדל כבודה בעייני… הגרמנים, שהעריכו אותה על כך שדאגתה הייתה נתונה כל-כולה לטובת אחיותיה לצרה את מנת לחמה חילקה בין החולות, בלילות הטרופים והלחשוכים כשכולן נצו את שנתן על דרגשיהן. סביבן ריחף "המלאך הטוב" של אושוויץ מ"בלוק" ל"בלוק", להביא כדורי-מזור ורפואה לחולות, לעודד חלשות ולחזקן. בעודה עוסקת במעשי חסד אלה, מצטדקת הייתה לפניהן, בצניעותה הרבה: "אולי זה מעט מידי?"
פסיה שרשבסקי, "אישה בשואה" – ד' , ע'מ 223