פולין

קטע ממסכת ברכות, נכרת בעפרון מתוך הזיכרון,            בידו של מנדל קליינצלר, שממנה על ידי חסידי ראדומקסק בקראק. מי שיכול היה להאמין, שבר מעין זה התרחש  במקום כמו מחנה-המוות אושוויץ!?    במכתב הכולל בקשת עזרה, שהבריח מנדל מתוך     המחנה לחברו, לציין, כי בקטעי דפים מעין אלה למדו יהודים תורה בסתר, בכל הזדמנות. שלמה רוזמאן, "שפר הררי קדם", […]

האסיר ישראל כ"ץ תר היה כל יום באיזור מטבח המחנה, בניסיום להגיע למטבח עצמו, אולי יצליח להשיג מזון עבור אביו ואחי. על-פי עצת ידיד, נהג לקום מוקדם בבוקר, ומיד עם הישמע הצלצול הראשון, רץ לדודי המטבח לשאיבת מרק, בלי שאיש יבחין בו. כך עלה להביא מהמטבח מידי בוקר, קערה גדולה ועמוקה של מרק חם להאכלת […]

בימי החדרה והפחד, תחת המגף הנאצי, כאשר חיי אדם תויים היו מנד שעה-שעה, מי יכול לחשוב על לידת ילדים וגידול?! אך גישת הורי הייתה: "יהודים אנו, ועלינו לעשות את המוטל, השי"ת כבר יעשה את שלו". מי היה מסוגל להאמין ששלושת אחי ואנכי, אמי שהצליחה ללדת באשוויץ ואבי – כולנו נניצל ונתאחד מחדש אחרי המלחמה, כולל […]

לא לחינם נישא שמה של טילה רינדר, ברטט של קדושה בפי מחנות אסירות מחנה אושוויץ. רבות הנשים חבות לה את הישארותן בחיים, ויתר מזאת את הצלת נפשן מהידרדר לתהום הגסות, האכזריות והרשע. תופעה עליאית על אנושית התמצתה בטילה. נערה אשר לא חסה על עצמה, ושמה נפשה בכפה להצלת אחיותיה ממלתעות המוות והרשע. בעת ה"סלקציות", הידועות לשימצה, ננסכה בה רוח […]

הנער הפגין גבורת-נפש ולא פצה פה. המלקות שהצליף בו הרוצח לא הכריעוהו. הוא המשיך לשתוק ונשא את "עונשו" בגאון. ספרנו את מניין המלקות – חמישים מלקות. כן! חמישים מלקות. מי שהוכרע במאבק הזה היה ה"שטובן עלטסטע". מתן המלקות הסתיים כאשר הנער המשיך לשמור על כבודו ולא להוציא הגה מפיו. אז התרגז הנאצי ועזב את המקום […]

בתופקת של אושוויץ היה הרב מזבירצ'ה קרן-אור. השרידים במחנות המוות פשטו כל צורה אנושית. בתוך המחנה הסתובב אדם פרע ומנוגע, שמראהו היה בו כדי להרוג את נפש עולמים. נתקלתי בייצור איימים זה על כל צעד ושעל, הרגשתי ושעוד מעט השטן יטרוף את זיק אלוקים שנשאר בתוכי, ואז בדרך נס מזדמן לי להכירו, והוא שהצילני מכף-הקלע והלהיב […]

נאום קצר של קידוש-השם, בשפה הגרמנית דווקא, נשא בעיר-ההריגה אושוויץ האדמו"ר מבויאן, ר' משה פרידמן, כאשר קרא באזני ה"אוברשטורם-פירר", ראש פלוגת ההשמדה הנאצית: "אתם, רוצחים ארורים! עם ישראל יחייה לנצח!" אח"כ סיים בקריאה נרגשת של "שמע ישראל"…. "זה היה רגע נעלה שאין לו השווואה ודמיון במציאות. זה מאשר את העוצמה הרוחנית של היהודים" – מתאר […]

השופר הובא לאושוויץ בנסים רבים, ושתקעו בו ראש-השנה בעשרים מקומות שונים ברחבי מחנה ההשמדה. הדבר היה כרוך בסכנת-נפשות, בשל עינם הפקוחה של השומרים הגרמנים וה"קאפו'ס" הרשעים. היהודים האומללים שמחו מאוד, שאף בהימצאם במחנה-המוות, זכו לפחות לצאת ידי מצוות תקיעת שופר. במיוחד התרגשה למשמע קולות השופר, קבוצה בת אלף אסירים, שעמדה להישלח מאושוויץ למחנה אחר. ממש […]

אתרוג ולולב מ"שנה קודמת", שהביא יהודי מהעיר לודז, ב"משלוחים" אשר הגיעו בסמוך לחג הסוכות – הם שאיפשרו לאלפים מעיר-ההריגה, לקיים את מצוות החג. הערבות נקטפו מגדות הנהר שליד המחנה. אמנם, לא ניתן  היה להשיג  הדסים…אשר תלמידי החכמים שבאושוויץ, ידעו גם ידעו על "דיעה בפסוקים", בעת הדחק, מברכים אף על שלושה מינים בלבד… לעולם לא תישכח […]

בנו יחדו נמצא בין 1,400 הנערים האומללים, שנגזר דינם ע"י הנאצים להישלח לתאי-הגזים. האב סירב לפדותו על חשבון חיי ילד יהודי אחר. היום  א' דראש-השנה עמדו להוביל את הנערים להמתה בתאי-הגזים לשריפה בכבשנים, לעתות-ערב, כמינהג המרצחים. הקרבנות היו כלואים משך כל היום בבלוק, מבודד תחת שמירה קפדנית של ה"קאפ'ס" האכזריים. השמועה על הצפוי פשטה במחנה… […]

במשך כל ימות השבוע ריחפה עלינו סכנת-מוות מכל צד, ולא נשאר זמן להתבונן בגורלנו המר. חוץ מעבודת הפרך ומכות המרצחים בזמן העבודה, לא היינו בטוחים גם אחרי שובנו למחנה, לכן השתדלנו תמיד לא להיראות לעייני "מלאכי-המוות". רק בימי ראשון אחר-הצהריים, כשנאצים ועוזריהם. רבצו במעונותיהם מחוץ למחנה בשכרות ובהוללות התחלנו להרגיש ביטחון-מה, שלא יפציעונו בביקוריהם. כך […]

בעת אחת הישיבות ב"יודנראט", כשעל סדר היום עמדה השאלה: האם לספק את "מכסת" היהודים שיוצאו להורג לפי דרישת הגרמנים, ולפי "המלצת" "זקן-היהודים" מניק מרין – הכריז שבתאי יונגסטר: "כמה שנים נותרו לי לחיות? כיום אני בן 42, אבי מת בגיל 53. בגלל אותן שנים מועטות אעבור על פסק-דינו של הרמב"ם האומר 'אם הגויים יאמרו תנו לנו […]

"יש לי ממך הרבה צרות", הודיע ה"קאפו" ליהודי שעמד בשורה העשירית, באחת ה"סלקציות" והורה לו להתייצב בפניו. אמירה מעין זו פירושה חריצת גזר-דין מוות. לפתע ניגש קצין ס.ס. ליהודי האומלל, משך אותו במכנסיו ואמר לו: "עדיין יש עליך בשר, אתה יכול להמשיך לעבוד!" מאוחר יותר כשנפגש יהודי זה עם הרבי מראחוב, כאשר שאלו הרבי לפרטי […]

…פרצתי בבכי היסטרי. מעולם לא שפכתי דמעות כה רבות, כמו בזמן שה"קאפו" האכזרי "וילי" קרע ממני בחוזקה את ה"טלית-הקטן", ושרפו לנגד עיני… אין בי כח לבטא את הצער שנגרם לי באובדן "טלית-קטן" זה, שהיה חלק  מטליתו של ה"ייטב לב" מסיגט. "טלית-קטן" זה לבשתי על גופי כל העת והוא היה לי למגן ומחסה. הרגשתי עכשיו מחוסר […]

בנימין אורנשטיין, יושב – ראש ה"לאנדמנשפטים" אוטבוצק – פלניץ – קארצ'ב, באיזור האמריקאי בגרמניה, מספר על ראש – השנה האחרון בגטו אוטבוצק, בשנת 1941. מספר יהודים נועצים בו מתי לקיים את תפילת החג. הדעות חלוקות: הללו אומרים, שהסכנה אורבת ביותר בשעות הבוקר, אם כן, בדעתם להתחיל בתפילה אחרי 12. אחרים סוברים, שהציבור יתפלל רק קריאת […]

המרצחים הגרמנים כבשו בסערה את פולין. קרבנותיהם הראשונים היו יהודים… גופות ההרוגים נערמו ברחובה של עיר. היציאה מהבתים כרוכה הייתה בסכנה מרובה. הכובשים הגרמנים ירו בלא הבחנה בכל מי שנקלע בדרכם. אבל אנשי "חסד-של-אמת", מיקירי הקהילה, בראשות הרב ר' יעקב שרגא זינגר, חירפו את נפשם והביאו את "מתי המצוה" לקבר ישראל. במסע ההלוויה, כששאר משפחות […]

ראשי ה"גיסטאפו" באוסטורובצה הציגו אולטימטום ל"יודנראט" – הסגרת האדמו"ר לידיהם עד לחצות היום, או מעשה נקם בכל יהודי העיר, כאשר התרגום לנקם הוא חיסול… היה זה הרבי שהתנגד לפעולות להצלתו וגרס: "מוטב אהיה קרבן-הקהל – ולא להיפך!" רבי יחזקאל'י, בנו השני וממלא מקומו של האדמו"ר המפורסם, רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, נשא בגאון את דגל החסידות […]

הרשקו אולשנסקי מהצבא הסובייטי ו- 200 מתנדבים נִשבוּ על ידי הגרמנים והובלו למחנה – מעצר ליד אוספיביצ'י. סמוך ליום הכיפורים השתדל לאגור מזון לסעודה מפסקת, שלא יצטרך לצום יומיים, אבל מאמציו לא הוכתרו בהצלחה. מספר אולשנסקי, היהודי היחיד בקבוצת השבויים: אכלתי את מנת הלחם כשמעיני זולגות הדמעות ושפתי רחשו: "רבש"ע, הבאת אותי עד כה, הראה […]

"הסבא כל כך אהב אותי, לא פיללתי שאוכל להיפרד ממנו. לא תיארתי לעצמי, שהגויים יכולים להיות כל כך אכזרים. הסבא היקר שלי הסגיר עצמו, כי לא רצה שיהרגו יהודים בגללו. הסבא היקר שלי הלך ולא שב" – מספרת ציפורה, הנכדה בת התשע, שסיימה מכבר את אוצר דמעותיה ועכשיו נשתתקה לרגע. "למה אני כועסת על האישה […]

החלטתי למצוא לי זמן והזדמנות להניח תפילין, וזאת לפי התקן המקובל, במסגרת מחנות העבודה, המתיר לצאת לעשיית- צרכים כל 2-3 שעות. עשיית-צרכים באמצע העבודה נעשתה ע"י התרחקות ממקום העבודה כ-100 מטר, ושם עשה האדם את צרכיו. ביקשתי רשות מן החייל הממונה עלינו, לשחררני כ-20 דקות קודם לפניי הצהריים, לעשיית-צרכים, וניצלתי דקות אלו להנחת תפילין. הדבר […]

גיטו פודגורז'ה, איזור קראקוב, פולין, בימי הזעם מאות עובדי-כפייה יהודים, אנשי גיטו ירוזאלימסקי וגיטאות אחרים ישבו בביתו של ה"אופה", ר' פישל בייגעלף בגיטו פודגורז'ה, והחיו של נפשם בלחם ובמרק תפוחי-אדמה חם. הנאצים העבידו יהודים לאלפים בעבודות מפרכות גוף ונשמה, בכל מיני עינויים קשים, ברעב ובצמא, ובקור ובחורב, באכילה מצומצמת, שיש בה רק כדי לא לגווע […]

מחנה פוזנא, פולין, בשנות הזעם רבו היהודים שהגיעו למחנה פוזנא, אברכים חסידיים היו. מפקד המחנה איש ס.ס. הסביר להם: "אם רוצים אתם להאריך חיים, עליכם לעבוד טוב… אם לא…" הרמז היה ברור. אחר-כך היו המה שהוצבו בראש ה"משלוחים" ל"גן-עדן", כביטוי הרשעים… מישהו העז לדבר באמצע ה"נאום". על שאלתו: "מי דיבר?" לא השיב איש הגרמני כעס […]

מחנה פוזנא, בשנות הזעם בכפור הנורא צעדו הפועלים למחנה העבודה. עינם של הגרמנים פקוחה. ידם מוכנה להצליף. הקור מקפיא עצמות. ובכל זאת, "מי כעצמך ישראל גוי אחד בארץ". בתוך כל אלו, עברו מיד ליד כמה זוגות תפילין, ותוך סכנת-נפשות ממש הניחו אותם האנשים בזריזות רבה גדי שהשטן הגרמני לא יבחין ויפריע. אומץ רב דרוש היה […]

מחנה פוזנא, בשנות הזעם הלילה, בחזרתם מהעבודה, התפללו מנחה ומעריב, ואף על "קידוש-לבנה" לא ויתרו בשום-אופן. נקל לשער עד כמה היתה דרושה מנוחת הלילה, לגופם המותש והחלוש מעבודה, מפני המחסור במזון, ומשברון הלב מהדיכוי וההשפלה. ובכל זאת – כאשר יצא אחד מהם בלילה לצרכיו ו"מצא" לבנה ללא עננה – עורר את חבריו משנתם לקידוש-לבנה, אף […]

מחנה לובא, איזור פוזנא, בשנות הזעם באיזור מחנה פוזנא נמצאו עוד  מחנות, כמו מחנה "לובא", אשר ניו כלואים ילדים, שרובם מתו במשך הזמן ממחלות ומרעב. כדי לעזור לילדים, לקחו האסירים המבוגרים מבית-הקברות, כל מה שמצאו אצל המתים: שיני זהב, טבעות וכד'. את אלה מכרו לשומר בית-הקברות תמורת לחם ודברי מאכל, להזנת הילדים האומללים במחנה הסמוך. […]

מחנה סטדיום, איזור פוזנא, בשנות הזעם במרכז המחנה הגדול ביותר בפוזנא, הוא מחנה "סטדיום", הקימו הרשעים מיתקן תלייה. לעמוד תלייה זה הובאו מידי כמה ימים יהודים שנאספו מכל המחנות. אסירים יהודים שנזדמנו לתליות אלה, סיפרו על כך לחבריהם, ויחדיו התיישבו כולם על הארץ בבכיות עצומות ואמרו "קדיש", באומרם: מי יודע אם נשאר מישהו, שיאמר "קדיש" […]

מלאווה, פולין, ת"ש ה"מרא דאתרא" נתבקש למסור לצוררים את מפתחות בית הכנסת ובית המדרש… אח"כ פנו להיכלי הקודש ובזזום. בתום "מלאכתם" הטביעו חותמות על המנעולים. היהודים שחשו בסכנה הנשקפת לספרי התורה, העמידו מתוכם כמה אמיצי לב, שמבלי שים לב לסכנה הכרוכה במעשיהם, העזו לפרוץ דלתו של תא בפרוזדור בית המדרש. מאותה פירצה טיפסו לעזרת הנשים. […]

סביסלוץ', פולין, חורף תש"ב …לפני הוצאתו להורג ביער "וישניק", נשא ה"מרא דאתרא" של קהילת סביסלוץ' את דרשתו האחרונה. הוא דיבר על עניין קידוש השם! אחר כך ציוו הנאצים על כולם לפשוט את בגדיהם. המרצחים הוציאו את קורבנותיהם עשרה-עשרה, הורגים אותם ביריות ומשליכים את הגופות ל"קבר אחים". בילדים הקטנים לא טרחו אפילו לירות, אלא קברום חיים. […]

גיטו סוסנוביץ', פולין, בשנות הזעם כשהכל שקע בשאול התחתית של עינויים, התרוממו הרבה יהודים לדרגה עילאית של גבורה רוחנית, כמו גבורתו של ר' אברהם שטיגליץ. הוא עדיין עומד מול עיניי. יהודי גבה קומה בעל הדרת פנים. הסיגר תקוע תמיד בפיו, מעל לזקנו ארוך המידות והמטופח, ופיאותיו מאחורי אוזניו.                […]

גיטו סוקולוב, בימי הזעם אצל ר' מרדכי יענקל סלאוויצ'ר, בעליית הגג שלו ברחוב פינקנה 17, למד לפני הציבור, מספר פעמים בשבוע ובשבת, השוחט ר' שמואל יוסף. פה התאספו השכנים של בית הרבי, אני נכנסתי לכאן לומר "קדיש" לזכר אבי. יהודים התפללו, למדו ודבקו בבוראם בסתר ובחשאי כמו האנוסים הקודמים. עדות שמחה פוליאקיביץ', "און שאטן פון […]

גיטו סטופניץ, ת"ש הרישיון הגרמני ניתן. המצות נאפו עם כל ההידורים… ובאמצע עריכת ה"סדר", פשטו אנשי ה"גיסטאפו" על פני העיר סטופניץ. עשרים מחשובי הקהל הוצאו להורג עוד באותו לילה בכיכר העיר. למרות כל הרדיפות, התכוננו יהודי העיר לחוג את חג הפסח כמקובל. "מועצת היהודים" הצטיידה ברישיון המתאים. אצלנו בבית היו  אפילו "מצות שמורה". אנשי ה"גיסטאפו" […]

גיטו בריינסק וראטנע, בימי הזעם על התחזקות האמונה והלכי-רוח לתשובה מעידים עוד כמה מכותבי הזכרונות על הגיטאות שהושמדו בימי הזעם. הרגש הדתי התחזק מאוד בגיטו. יהודים נתאספו כל יום בבתי הגיטו כדי להתפלל. גם אלה שהיו ידועים כחופשיים, באו להתפלל ב'מניינים' (לפי "ספר הזכרון של בריינסק", הופיע בניו-יורק בשנת 1948) "החיים בעיירה תחת שלטון הנאצים […]

מחנה-ריכוז ברסלאו-הונדספלד, חנוכה בשנות הזעם קרבו ימי החנוכה. מפסולת החוטים שקבלנו לניקוי המכונות, הוצאתי חוטי כותנה שהחבאתי מתחת למזרונים במחנה. בקשתי מבת אחרת לעזור לי להשיג חמישה תפוחי-אדמה בלתי-מבושלים, וגילפתי בתוכם מקום לשמן. את חוטי הכותנה שזרתי לפתיל והכנסתי לתוך התפוחים. גנבתי… פחית שמן מכונות בבית-החרושת. אח"כ יצקתי את השמן לתוך התפוחים, והרי לפנינו חנוכיה. […]

דווארט, איזור לודז', פולין, אייר תש"ב הם נתלו בכיכר העיר, בעקבות בקשתם לחונן עשרה יהודים אומללים, שסכנה ריחפה על ראשם. הרב המקומי, רבי אליהו לסקובסקי ובנו, שהעזו לתבוע "חנינה", נתלו יחד עם עשרת היהודים אותם ביקשו להציל. הרב שמעון הוברבנד, "קידוש-השם", עמ' 28. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל

דווארט, תש"ב בעומדו לצד עמוד התלייה איפשרו לו הצוררים להשמיע דברים קצרים לבני עדתו. "עוד יאיר ליהודים אור גדול של שמחה וששון" – קרא רבה של דווארט, הרב אליהו לסקובסקי, הדרשן המופלא, תלמידו של בעל ה"אבני-עזר" מסוכאצ'וב. אח"כ ביקש להיקבר במלבושיו כדין הרוג… הוא הוציא את נשמתו בטהרה באמירת "וידוי" בפרהסייה, בכיכר העיר, עם יהודים […]

דוקלא, גליציה, אדר תש"ב האשמורת הראשונה של הלילה, נראתה לרבי יחזקאל שרגא הלברשטם, כמתאימה ביותר לילך אז לטבול במיקווה. כבר כלתה רגל מהשוק ואין חשש מפגיעת הרשע הארור, המושל העריץ לובער, שתאב וחמד ביותר לתפוס יהודים בעלי-צורה, להכותם באכזריות ולהתעלל בהם. והנה אירע, כי בלכתו בנשף, פגע בו הרשע הארור, התנפל עליו והיכהו באכזריות נוראה. […]

הולובצ'ינצ'ה, גליציה, תש"ב פרקי תהילים בהשתפכות הנפש, במנגינה מרגשת ומתוקה, נאמרו בין שיבולי הקמה. היה זה קולו של "שומר השדות", ר' יוסף דוד שילדר, השו"ב של טלוסטה, שהידהד בחיק הטבע. הוא ראה לעצמו זכייה גדולה לשמש בתפקיד השומר, תפקיד שאיפשר להימנע מעשיית מלאכה בשבת, וגם זימן לו זמן מספיק ללימוד משניות, לעלוי נשמות הקדושים, שנהרגו […]

הולובצ'ינצ'ה, שמחת-תורה תש"ג מניין המתפללים נאסף מעט בקושי, ותפילת מעריב של שמחת-תורה נערכה בצריף העלוב. כל אחד השתתף ב"הקפות" סביב התנור… כאילו סובב הוא את בימת בית-הכנסת בקהילת טלוסטה. כל אחד נצמד ל"ספר התורה" שלו… חומש, סידור תפילה, משניות, או כל ספר קודש שנזדמן לידיו… כי ספרי-תורה לא נמצאו ברשותם. העלאת זכרונות מהימים של פעם, […]

הולובצ'ינצ'ה, פורים תש"ד השמועות אודות הפוגרום הקרב ובא, הישרו אימת-מוות על יהודי מחנה העבודה. ימי הפורים עמדו בשער ומגילת אסתר כשרה על קלף, שהוסתרה אצל גויים, הובאה כבר למקום. רבים טיכסו עצה כיצד למלט את נפשם והיכן לשהות. אחדים מצאו מיסתור אצל מכריהם הגויים, תמורת תשלום הגון. בעת שישבו כולם לדון במצב, קפץ זלמן קובל […]

וידאווה, פולין, ת"ש בחיפושי הקצינים הגרמנים, בביתו של הרב המקומי, רבי אברהם מרדכי מארוקו, נמצא ספר-תורה. הם ציוו על הרב לקרוע את ספר התורה, ואיימו עליו שאם יסרב למלא את תביעתם – יישרף חיים. אבל הרב סירב לשמוע בקולם. אז עמדו הצוררים, שפכו עליו בנזין והציתו אותו. כאשר הפך הרב מארוקו ללפיד בוער, השליכו עליו […]

ויילון, פולין, פסח תש"ב נשיא ה"יודנראט" וסגנו בעיירה ויילון, שניהם אברכים חסידיים, סירבו להמציא ל"גיסטאפו" רשימה של עשרה יהודים כדי לתלותם. במקום עשרה יהודים, תלו הגרמנים שנים-עשר, ובין המוצאים להורג היו הנשיא וסגנו. הרב שמעון הוברבנד, "קידוש-השם", עמ' 28. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל

אושוויץ, ראש השנה בימי הזעם במחנה אושוויץ הצטערו מאוד שאין להם שופר, קרן של אייל, המזכיר את מעשה העקידה. אמר להם ר' יחזקאל:" אין לכם סיבה להצטער, במחנה נמצא יצחק בעצמו, וכל המחנה מלא מאפרו. הנה האפר,הנה המזבחות! ואם יש צורך בשופר, זה רק לשפר את מעשינו". מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל

אושוויץ, תש"ד הרוצחים הנאציים החליטו להוציאו להורג בנפרד בטרם יובלו היהודים אשר עימו לכבשני-המוות של אושוויץ. הדרת פניו האציליים של רבי שלום אליעזר מראצפרט בן השמונים ושלוש, עוררה את התעניינות הגרמנים. האדמו"ר הישיש אשר היהודים חלקו לו כבוד מיוחד, הוציא אותם מכליהם, והם גמרו אומר להמיתו על אתר, בלי להמתין לצעדה עד לתאי הגאזים… כשהוצא […]

אושוויץ, בימי הזעם הלוח העברי הנהיג את אורחותיהם של הנערים היהודים ב"בלוק 14", גם כאשר לא היו מסוגלים עוד למלא את המצוות כנדרש. ההנחיות "לא להיכנע" ו"לא להיבהל" יצאו תדיר מפיו של מנהיגם הבלתי מוכתר, הלא הוא איציק-מוטל מגטו מלאווה בפולין, אשר כולם חיבבהו וקבלו את מרותו עליהם. הוא ששמר בזכרונו את הלוח העברי. כל […]

אושוויץ, בימי הזעם החזן הראשי של העיר טירנאו בסלובקיה, ה"אובער-קאנטור", קיבל את רשות איש ה-ס.ס. להשמיע את ה"תפילה האחרונה" לעילוי נשמת היהודים שצעדו עימו, בדרכם למשרפות אושוויץ… הוא העז לצאת משורת הצועדים, ולהעלות את בקשתו הנועזת בפני הצורר, שפיקח על הובלת הנידונים למוות. כאשר הוענק לו ההיתר המוזר, פתח החזן פוקס באמירת תפילת "אל מלא […]

אושוויץ, בימי הזעם "בוא איתי מהר!"- המריצני גיסי אברומי, שעה שאחז בזרועי והוליכני בדרך ישירה לצריף השכן. הוא הכניסני לבין שתי מיטות עץ, הוציא זוג תפילין מתחת לשמיכה… וביקשני שאניח אותם."תגיד רק את פסוקי "שמע ישראל" ותורידם מהר"- אמר לי בעת קשירת רצועות התפילין סביב זרועי השמאלית. אמרתי את הברכות וקראתי בחיפזון את הפרשה הראשונה […]

בדרך לאושוויץ ראש חודש חשוון בימי הזעם רכבת הגירוש חצתה את הרי הקרפטים…היא המשיכה לדהור, וכך "הוברחנו" מארץ המוצא שלנו בלי פספורט ובלי ויזה. "אנו בפולין"-אמרת.אבל אבי מיהר להשתיק אותי. "אל תגיד זאת לאיש"- לחש לי."הגיעה השעה להתפלל"- הכריז ואמר.תפילת שחרית בדרך לאושוויץ. אחרי שאבא התעטף בטליתו, והניח תפילין גם אני עשיתי כמוהו. דמעות זלגו […]

אשוויץ, בימי הזעם מסביב בערו הכבשנים ותאי- הגאזים פעלו במלוא תפוקתם. אלפי אנשים נתלו והומתו במיתות משונות. כזאת היתה עיר- ההריגה אושוויץ, בה פעלה פסיה שרשבסקי ב"רוממות דקדושה". היא שהיתה לאם לאחות, למורה ולמדריכה, למלכה…אפילו "מלאכי החבלה" קיבלו את "מרותה". האשמדאי חייך ומילא את משאלותיה. היא שלטה על המעונים כמו על מעניהם…יום- יום עמדה שעות […]

אשוויץ, בימי הזעם "אבא עם טליתו הציל את חיי באושוויץ, אחר ה'סלקציה' המפורסמת של ד"ר מנגלה, הידוע לשימצה" – מספרת ביתו של רבי אלימלך אנפנג מדז'יקוב, בלב מלא תודה לאלוקים.ר' אלימלך, שניתב כבר בטור ה"גברים", אחרי שהופרד ממשפחתו, נזדעק מממקומו וקרא לעבר הבת: הרי הטלית שלי נשכחה בקרון- הרכבת… והיא שהייתה נערה בת שמונה- עשרה, […]

אשוויץ, בימי הזעם דפי גבורה מדהימים נרשמו במחנה אושוויץ, בידיהן של חניכות "בית יעקב", אסירות שהשכילו לדבוק במורשת היהדות ולשמור בקנאות על מצוות התורה, ככל שהדבר התאפשר. הן הפליאו בריקמת יחסיהן האנושיים: סעדו חולות ועודדו לבבות שבורים בשעות הקשות ביותר. דאגו אפילו לעריכת "סדר פסח" באפלולית הלילה, בלי מצות וארבע כוסות, אלא רק כדי לרומם […]

אשוויץ, בימי הזעם הגרמנים המזוייינים המוצבים במשרפות אושוויץ הוכו בידי "יהודים מתקוממים". הללו היכו במסירות-נפש גם את ה"קאפו" במקום, והכל תחת הסיסמה הפלאית: "מלה". על ריצפת הקרמטוריום (המשרפה) עוד ניכרו סימני הקרב שנערך. בטרם תגיע תגבורת הצבא הגרמני, נפתחו "הדלתות", דרכם הצליחו להימלט אחדים מהנידונים למוות.הפצועים וההרוגים התגלגלו סביב, וזעקות הכאב הבקיעו את השמים. אחד […]

אשוויץ, בימי הזעם קול הזעקה החריד את "בלוק" הנשים. הגרמנים הכינו מעמד "בלתי צפוי". זעקות פרצו לפתע מפי האסירות: מלה, מלה, מלה!האסירה הנמלטת זקפה קומה: הנני בזה לבקש סליחה ממפקדי אושוויץ. הפולנים הארורים הם שהסגירו אותי… רציתי לספר לעולם הגדול, איך ובחים כאן את בני עמי… על האסירות להתקומם…מלה העזה לסטור על לחייו של ד"ר […]

אשוויץ, תש"ב הרבה גבורה יהודית גילתה ה"מתרגמת המדופלמת" מלשכת מפקד אושוויץ, הנאצי הסלר, אשר לתדהמת הכל ברחה ממחנה-המוות.המתרגמת, מלה מאנטוורפן, דאגה להשאיר פתק מודבק על מיטתה: "קשה לי לחיות בחברת מרצחים. אני מוכרחה לצאת, לספר לעולם, מה המתועבים עוללו לנו. רוצה אני שידע העולם הגדול על אובדן עם עתיק יומין.לאסירות המחנה נודע שהיא התקשרה מכבר […]

מלה , הנערה הכשרונית, שויתרה על לימודי רפואה מחשש לחילול שבת, התחננה לפניו: "חייבת אני להישאר איתכם ונמות יחד כיהודים".אבל האב התעקש, ולבסוף נעשתה "מורה לזימרה" בבית משפחה נוצרית בפרברי אנטוורפן.זהותה היהודית נחשפה כאשר מאן דהו האזין לשירתה המרגשת, עת ביצעה את הקטע "כל נדרי", ממחזור תפילות יום -כיפורים. היא צורפה למשלוח נשים יהודיות שהובלו […]

מזריטש, פולין, אייר תש"ב להצלת לקוחים למוות, מסרו עצמם לגרמנים, ה"מרא דאתרא" הרב רוסקין וראש הישיבה, רבי דוד בלעך. הרשעים הצהירו, כי על-ידי-כך יינצלו שאר היהודים. ההבטחה לא כובדה, ולמעשה נהרגו על ידם הרבה יותר משלושים יהודים. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל

מחנה האסאג, צ׳נסטוחוב, בימי הזעם הצבא הגרמני המשיך בייצור תחמושת בכמויות לרוב, גם כאשר הובסו חיילותיו בחזיתות העיקריות. שרידי היהודים שלא הובלו למחנות־המוות, הפכו לעובדי־כפייה במפעליו. האומללים שותתי־הדם, שפירפרו בתוך ייסוריהם שכולים וגלמודים, נאלצו לעמוד יומם ולילה ליד המכונות התעשייתיות, שפלטו כדורי־ירי, עבור כלי הנשק… מחנה "האסאג", בו היה מפעל לייצור תחמושת, הפך צינוק המוני […]

מחנה האסאג, צ׳נסטוחוב, בימי הזעם ה״שלל" של יהודי גיטו צ׳נסטוחוב נמצא תחת פיקוח חמור של אנשי ה־ס.ס. – השומרים על האוצרות הללו, במחסנים מבוצרים היטב. אבל ה״שוסטער מייסטער" המהולל, הסנדלר היהודי, שנודע כמומחה למגפיים צבאיות, הצליח ככל־הנראה לחדור גם למקומות שמורים אלה. אחרת, קשה להסביר האיך הצליח להביא למחנה "האסאג" ספר־תורה של ממש… סביבו רקדו […]

צ׳נסטוחוב, בימי הזעם ה״מניין" המיוחד של מתפללי מפעל הנשק, בצ׳נסטוחוב, התקיים בצריף הענק בו התגוררו 670 אסירים. בפינת הצריף התרכזו הרבה שומרי תורה ומצוות. "מניין" מיוחד התקיים באותה פינה בלילי שבת. ה"קידוש" של ערב שבת נעשה על פרוסת לחם, שהופרשה למטרה זו מן ה"מנה" המיזערית, ומעט קפה שחור שהותרנו לעצמנו היה "זכר ליין". בגמר סעודת […]

צ׳נסטוחוב, בימי הזעם ליל שמחת־תורה במפעל "ורטה" קרב ובא. המפקד היהודי, פרנקל, שנחשב בעינינו כמי שנותר בעל מצפון, קיבל את ה"כיבוד" של "אתה הראת לדעת", שאומרים קודם ל"הקפות". ספרי־תורה לא נמצאו ברשותנו. אבל תמורת ה״כיבוד" קיבלתי חמש כיכרות־לחם… ואוצר זה של עשרות מנות־לחם, איפשר לייסד אצלנו מעין גמ״ח של לחם… בתוכנו נמצאה קבוצת נערים צעירים, […]

מחנה־עבודה צ׳שאנוב, פולין, קיץ ת״ש בני נוער מפיוטרקוב שנשלחו לעבודות־פרך במחנה צ׳שאנוב, עמדו תחת פיקוח אנשי ס.ס. שהתיחסו אליהם באכזריות ובקשיחות רבה. זה היה בראשית השואה, הייתי בשנת האבל אחרי מות אבי. בקשתי לומר "קדיש", אך היתה סכנה גדולה בכך. אבל, חברי הצעירים מפיוטרקוב השתדלו לערוך "מניין" מדי יום ביומו. לפעמים ערכנו את התפילה בתוך […]

קובל, פולין, תש"ב כבר לא נשארו יהודים בעיר. ר׳ לייב ליברמן, נכלא עם יהודים רבים בבית־הכנסת לפני שהוצאו להורג. הוא הקיז מדמו כיהודים רבים, ובאצבעותיו רשם על קיר בית־הכנסת, כי עוד מעט יובילום למוות, ומבקש הוא את הרב זאב סולובייצ׳יק שיאמר "קדיש" אחריו. אשר זיסמן, דפים מ״יומן השואה", ספר "בריסק דליטא״, עט׳ 537 מתוך אינצקילופדיה […]

קוז׳ציץ, פולין, תשרי תש"ג גנשר ה"משומד" שנעשה לראש העיר קוז׳ניץ, זכה להישרף חיים על קידוש־השם בידי אנשי ה־ס.ס. למחרת ראש־השנה, כאשר סירב לזרוק גווילי ספר־תורה למדורת־ אש, בהכריזו: ״הנני יהודי – אתם יכולים להמית אותי"… ״בנפשי – תמיד נשארתי יהודי…", "תודה רבה לכם מרצחים…", ואז חיווה קידה תיאטרלית לנאצים על שהוקל לו מעכשיו. הרשעים השתגעו […]

מחנה־כפייה קולדיצ׳בו, פולין, פורים תש״ג במדי ה״קצטניקים", נוכח עיניהם של עריצים צמאי דם, יצא האדמו״ר מסלונים, רבי שלמה דוד יהושע בריקוד של מסירות־נפש לכבוד פורים, ריקוד נרגש ובריש־גלי. הכיצד! היתה לו לרבי המצאה מקוריו ומבריקה: "הבה נתחרה בינינו, מי מאיתנו מיטיב לרקוד" – הציע לאסירים הנוצרים, שכניו לצריף. כאש הללו נענו להזמנתו וסיימו מחול פראי… […]

מחנה קולדיצ׳נו, תש"ג עבודת־הכפייה ביער, מצצה כמעט כליל את לשד חייו. פניו נשתנו בלא שניתן להכירו. כל גופו נתמלא פצעים וחבורות, פרי ההתעללות בו. אבל לא ייסורי הגוף הטרידו אותו, אלא ייסורי הנפש… חילולי השבת, כאשר הצוררים מאיימים במוות ע״י ירייה, על כל מי שאינו ממלא את מיכסת עבודתו בחיטוב עצים. ואז מתחכם האדמו״ר מסלונים […]

קראקוב, פולין, ת"ש בראשית הכיבוש הנאצי בפולין, נחטפה מורה צעירה בידי ה"גיסטאפו". חברותיה שהתכנסו לדון על דרך שיחרורה, חשו עצמן אובדות־עצה. לפתע הציעה אחת מהן להיכנס למטה ה"גיסטאפו" ולבקש את שיחרורה… ה״תפקיד" הוטל על צעירה בעלת פרצוף "ארי". הצעירה הסכימה לצאת למשימה, בתנאי שחברתה בעלת ה"פה" וה"מוח" תצטרף אליה. שתי הצעירות הסירו את ה"טלאי הצהוב" […]

קראקוב, פולין, תש"א עסקני קראקוב תמימי־דרך היו, בהחליטם לפנות לשלטונות, כדי לבטל את ה״גזירה הרעה" של גירוש יהודי העיר. באסיפת החירום שקיימו סוכם על שיגור "עצומה" לקובעי המדיניות. כדי להבליט את חשיבות קריאתם פנו לכומר הקתולי, שיחתום גם הוא על בקשתם… ימים אחדים אחרי הגשת העצומה, נעצרו ונכלאו כל החתומים עליה: רבי עקיבא קורניצר, בנו […]

קראקוב, פולין, תש"א אחרי נדודים רבים הגעתי לקראקוב וכאן חליתי בטיפוס. בבית־החולים היהודי לא נמצא מקום, כי ממש היה מלא חולים עקב מגיפת הטיפוס. רק הודות לאדמו״ר מבויאן, רבי משה׳ניו, הסכים אחד היהודים להלין אותי בביתו, אף שירא מאוד לנפשו, שלא יידבק אף הוא במחלה. אבל, חזקו עליו דברי האדמו״ר, שהבטיחו כי לא יאונה לו […]

קראקוב, פולין, תש"ב אביהם של יתומי היהודים בקראקוב, חניכי בית־ היתומים "מגדלי־יתומים", הצטרף אליהם על־פי רצונו ויוזמתו, כשהובלו היתומים להריגה במחנות ההשמדה בלז׳ץ וטרבלינקה… ה"אבא" – ר' אלתר דוד קורצמן, שימש כנשיא מוסד מיוחד זה. הוא קרא נכונה את מגמת הצוררים, שהתעמרו במיוחד בראשי הציבור היהודי והצליח להיסתתר מעיני הצוררים בגיטו פודגורז׳ה. זמן מה שהה […]

קראקוב, פולין, ח׳ באב תש"ב פעילות של תפילה ולימוד התורה – נמשכה עד הרגע האחרון, ממש עד גירוש היהודים מן העיר והכנסתם למחנה. יום לפני הגירוש נכנסתי לבניין של ה"תלמוד־תורה" לשעבר. קבוצת בחורים חסידיים ישבו ולמדו תורה בשקידה. עמדתי נדהם ומשתומם! לעת כזאתי כאשר אנו עומדים לפני גירוש להשמדה? ואילו בחורים ואברכים אלה ישבו רכונים […]

גיטו קראקוב, תש״ג המרצחים הנאצים השתוללו. חיפושיהם בגיטו הקיפו את כל הבתים וגם מרתפים ומקומות מיסתור אחרים. קרה נס גדול. ברחוב יוזפינסקה, בחדרו של האדמו״ר רבי אהרן רוקח מבעלז, נפתחה הדלת ע"י שני קצינים גרמנים, אבל היא נסגרה מייד. לאחר־מכן סיפרו יודעי־חן כי ה"סוכן" שפיץ, שעליו התלחשו בגיטו, שהוא מסגיר לגרמנים יהודים הנמצאים במקומות מיסתור, […]

גיטו קראקוב, תש״ג האדמו״ר רבי אהרן מבעלז סירב להתיר את הסקת התנור בחדרו בתוך הגיטו, אף שחש סבל נורא מהקור. גם האוכל שהוגש לו, נדחה על־ידו. "עמו אנכי בצרה" ־ קרא ואמר הרבי לסובבים אותו, ולא השיב לשואליו שביקשו לדעת "לאן לברוח". בכל זאת, השתדל תמיד לחזק ולעודד יהודים סובלים. בימי החנוכה בטרם עזב את […]

קרוסנה, גליציה, תש״ד הנאצים גילו את מקום המיסתור של זקני קהילת קרוסנה. בין המסתתרים היה גם ה"מרא דאתרא", הרב שמואל פירר. כולם הוצאו להורג בירייה. אחרי שנורה הראשון בחבורה, הקדוש ר' זאב נוסבוים, שהיה ידידו, קרא הרב פירר: "ראו איזה מוות קל!" ובזה ביקש לעודד את יתר הקרבנות, שלא יתבלבלו ברגע האחרון, ויקדשו את ה' […]

ראדומסק, פולין, בימי הזעם האדמו״ר מאמשינוב, חתן האדמו״ר בעל "כנסת יחזקאל" מראדומסק, שינה את דרכו בעידן השואה האיומה והחל לקרב אנשים ולדבר על לבם, שיעמדו לימין הסובלים כדי לחזקם ולעודדם. הוא הדגיש את החובה המוטלת על כל אדם מישראל, להיות מוכן לעקידה, לקדש שם־שמים ברבים. הצדיק מאמשינוב, רבי אברהם קאליש, שתדיר דבק ביראה עילאה, בכל […]

ראדזין, פולין, תש״ב האדמו״ר שניסה להמריד את יהודי פולין נגד שלטון ה"יודנראט", אותו ממשל של "מועצת היהודים" שאכף את פקודות הנאצים, קרא להצית באש את הגיטאות, תוך הימלטות ליערות – ואימן את ידיו בנשק, כשהוא מוכן לחרף נפשו על מזבח ה״מרד״. האדמו״ר, רבי שמואל שלמה מראדזין, נכד בעל ה"תכלת״, עזב את ורשא הבירה, עבר לעיר […]

ראדזימין, פולין, ת״ש החסיד ר׳ יצחק מאיר קמינר, שהולבש ע״י הצוררים שטריימל, טלית ותפילין, נצטווה לעמוד בכיכר העיר ולנשק את הצלב של הנוצרים. קמינר הוזהר, שאם יסרב למלא אחר הפקודה, יכוהו מכות־רצח ולא יחסלוהו ביריות בעלמא. ר' יצחק מאיר נשאר כמובן בסירובו. החיות הפראיות התנפלו עליו והפליאו בו את מכותיהם עד שנחשב כבר למת. כאשר […]

ראדין, פולין, (בילורוסיה), תש״א לימוד התורה היה אצלנו עיקר החיים, בלי זה הרי בכלל אין כל ערך לחיים… זו היתה הדרך של אמא. הוציאו צו האוסר על היהודים לצאת מהבתים בשעות הלילה. "פטרולים" גרמנים בצירוף שוטרים פולנים היו יורים בכל מי שהעז לעבור בלילה את הרחוב. בכל זאת, לא התחשבנו כלל בסכנת המוות, ואף אני […]

ראדין, פולין תש״ב הלכנו יחד עם אמא לבורות־ההריגה, שם נורו כל היהודים. כולנו הלכנו בשקט, כל תושבי עיירתנו. איש לא צעק ולא בכה, אף הילדים היו מאופקים ושקטים, גם התינוקות. איזו אימה גדולה היתה תלויה באוויר מסביב. אימה, ויחד עם זה שררה מעין התרוממות־נפש פנימית. חשתי משהו בדומה לתפילת ״כל נדרי", או לתפילת "נעילה" בבית־המדרש […]

ראדין, ביערות עם הפרטיזנים, ר״ה תש״ג רבים מראדין, עיירתו של ה״חפץ חיים״ נמלטו אל היער ונלחמו כפרטיזנים בחירוף־נפש במרצחים הגרמנים. חבל, שמעט מאד יודעים על כך – סיפר אברהם אביאל, יליד העיירה, בראיון שקיים עם הסופר ר׳ משה פראגר. במלאת לי חמש־עשרה שנה, נתקבלתי לפרטיזנים ויצאתי איתם לפעולות. ידעתי להשתמש בנשק. רצוני להדגיש, שגם בתוך […]

ראווה, לודז', פולין, ת״ש הכומר הגרמני, תושב המקום, שיכנע את מפקד ה״גיסטאפו״ שלא לאלץ את רב העיירה, הרב רפפורט, לגלח את זקנו, אך הרב נפטר אחרי שאולץ לקבל מאה מלקות תמורת זקנו. המרצחים אספו את כל היהודים לכיכר־העיר לגזיזת זקנם. הרב, שביקש את עזרת הכומר, נדרש ע"י המפקד לבחור את הנראה לו יותר: לגזוז את […]

ראוז׳אנה, איזור סלונים, פולין, (בילורוסיה), ת״ש מסירות־נפשו של יהודי מהעיירה ראוז׳אנה, הביאה לפינוי בית־הכנסת, אשר השלטונות המקומיים הפכוהו לאסם תבואה… יהודי זה פנה בתלונה לחבר סטאלין נגד הח׳ נייראייב, מנהל מוסד האספקה, שהחליט כי עליו להעביר את תבואות האיכרים מהכפרים הסמוכים דווקא לבית־הכנסת, כי במקום לא נמצא כל מיבנה אחר לאיחסון התבואות. הח׳ נייראייב פנה […]

מחנה ״שבניה״, פולין, יום־כיפור תש״ג היה זה מחנה־תופת איום. מפקד המחנה, גז׳ימק היה ידוע לשימצה. בנוסף לעבודות הפרך, נהג אותו רשע לרצוח יהודים רבים על כל דבר פעוט. למרות זאת, כאשר הגיע ליל יום־כיפור, העז אברך חסידי אחד, אחיו של ר׳ חיים דוד הלברשטם, לארגן "מניין" וכל ה"בלוק" – כאלף איש, התפללנו בהתלהבות גדולה ואמרנו […]

גיטו שדליץ, פולין, בימי החיסול בשעה זו, כאשר קבוצת הזקנים הושבה על השלג כולם עטופים בטליתות וקיטלעך בציפייה למוות, התרפקו זה על זה מתוך הקור הנורא. הוציא זקן אחד, ר׳ יצחק נחום וינטרויב שמו, בקבוק יי״ש מכיס מעילו, גם כוסית קטנה, וכיבד את השכנים שלו, הזקנים מסביב. ברכו זה את זה בברכת "לחיים" ולהיפגש בעולם […]