הרב אליהו פורטנויהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
אחרי שבני ישראל בנו את כל המשכן, כתוב בפסוק "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את בני ישראל כן עשו" [ל"ט, ל"ב].
הלשון הזה נמצא גם אחרי הציווי של הקב"ה על קרבן פסח. אחרי שמשה רבינו ציווה את בני ישראל על סדר הקרבת הפסח ועל שאילת הכלים מהמצרים, כתוב בפסוק [שמות י"ב, נ'] "ויעשו כל בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואת אהרון כן עשו".
ולכאורה צריך להבין מדוע בשתי המקומות התורה כופלת את המילים "כן עשו" אחרי שכבר כתוב "ויעשו בני ישראל וגו'"?
ושמעתי לתרץ, שכידוע, ישנם שני דרכים כיצד להשפיע על הזולת לעשות מעשה, ובמיוחד מעשה מצווה. א. ע"י דיבור. כלומר, באופן שאתה מבקש או מצווה עליו לעשות את הדבר. ב. ע"י 'דוגמא אישית'. כלומר, באופן שהנך מתנהג כך, וממילא הוא עושה כמוך.
וממילא י"ל, ש"ויעשו בני ישראל" מתייחס ליהודים, שהם עשו את כל מה שציוו משה ואהרן מפי ה'. אולם אף משה ואהרן "כן עשו", והראו לכלל ישראל 'דוגמא אישית' בעשיית מצוות ה'.
ואם משה ואהרון, גדולי ישראל, הראו דוגמא אישית לבני ישראל בקיום מצוות ה', כמובן שגם אנו צריכים להראות דוגמא אישית בכל נושא שבקדושה, הן ב"סור מרע" והן ב"עשה טוב".
והיינו, כשאדם רוצה לחנך את בנו שלא ידבר בשעת התפילה, לא מספיק רק לומר זאת, אלא האבא גם צריך להראות דוגמא אישית, שהוא עצמו לא ידבר בשעת התפילה. כי אם לא כן, כיצד יכול הוא להוכיח ולחנך את בנו, בדבר שהוא עצמו פגום בו. וכן בקיום מצוות, כשרוצים לומר לשני שיעשה חסד, הצורה הכי טובה היא ע"י דוגמא אישית, ובכזאת צורה, הדבר בוודאי יכנס למוּדעות של השני.