הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
בתחילת הפרשה כותבת התורה על מחצית השקל "ונתנו איש כופר נפשו" (ל', י"ב). את המילה "ונתנו" ניתן לקרוא אותה, אומר הגאון מוילנא, גם מההתחלה לסוף וגם מהסוף להתחלה, ללמדנו שבעולם יש גלגל החוזר, פעם אחת אחד נותן והשני מקבל, ופעם אחרת השני נותן והראשון מקבל. וכיון שהעולם הוא גלגל החוזר, על העשיר להזדרז ולתת שלא יהיה עני למחר.
בגמ' במסכת שבת [קנ"א:] מסופר שרבי חייא אמר לאשתו שאם יבוא עני לפניה, שיביאו לו פת, כדי שאם הבנים שלה יבקשו, גם להם יתנו. אמרה לו אשתו 'מדוע אתה מקלל את בנינו שיהיו עניים'. ענה לה רבי חייא שגלגל חוזר בעולם ויש לנו לחשוש שאם בנינו יהיו ח"ו עניים, ירחמו עליהם ויתנו להם.
ועל זה מובא בגמ' שכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות, אין מרחמים עליו מן השמים. וביאר המהרש"א, שכל המרחם על הבריות היינו שנותן צדקה, ועל פי זה ביאר המהרש"א את הפסוק "מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד" [תהילים ע"ג, ח'], שאע"פ שמתחילה צריך לרחם על הבריות ולאחר מכן ירחם ה' עלינו, מכל מקום אנו מבקשים מהקב"ה שירחם עלינו תחילה לפי שדלונו מאד ואין בידינו ליתן צדקה ולרחם על הבריות תחילה.
בבן איש חי מובא מעשה בעשיר גדול שלקח את אביו לעת זקנותו שיתגורר באחוזתו, אך חשש לאביו – שהיה אדם פשוט – שישתמש באחוזתו בצורה לא ראויה, לכך שיכנו במרתף שבאחוזתו. כשהגיע החורף והחל להיות קר, חשש לתת לאביו מהשמיכות היקרות שבביתו שחלקם היו עשויות ממשי ומקטיפה משובחת, לכן קרא העשיר לבנו ואמר לו שירד למרתף ויכסה את הסבא עם מעיל ישן שנמצא בבית. ירד הבן למרתף ולאחר מספר דקות חזר עם חצי מעיל, ולתמיהת אביו על המעשה, ענה הבן לאביו שהוא לקח את המעיל וגזרו לשניים, את החצי הראשון נתן לסבא שיוכל להתכסות בו, ואת החצי השני הוא שומר לאבא כשהוא יהיה זקן…
ללמדנו שכל מה שהאדם עושה, לעצמו הוא עושה והכל יחזור אליו לבסוף, בין לטוב ובין למוטב חלילה. ואם ישכיל ויבין שהכסף הוא רק פיקדון שחננו בורא העולם, הוא ינהג בו אחרת.
ונסיים במעשה עם החפץ חיים שפעם הגיע אליו עשיר יהיר שאמר שאינו מאמין בגלגל חוזר, כיון שגם אם ה' יקח לו את כספו, יש לו נכסים במדינה אחרת. ענה לו החפץ חיים: 'הרי הקב"ה יכול לקחת אותך…'. נבהל העשיר וחזר בו מדבריו.