במה מתקנאים?

בכל שנה כשעוסקים בכיתה בנושא של האנטישמיות המסורתית, הדתית, עולה שוב ושוב אותה השאלה מצד התלמידים – כיצד יכלו אנשים להאמין בעלילות הדם הבלתי אפשריות האלה, ואולי אף בלתי אנושיות האלה, כמו שיהודים משתמשים בדם של נוצרים לאפיית מצות ועוד.

והשאלה עומדת בעינה בכל שנה ויש לחלקה לשניים – ראשית: מי מפיץ את עלילת הדם הזו? מדוע הוא עושה זאת? שנית – אכן, כיצד האנשים הפשוטים יכלו להאמין בשטות גמורה שכזו ואף להגיע בעקבותיה להתבהמות כמו שהגיעו אליה.

אז לגבי ההתבהמות אין זה מפתיע. זהו טבעו וטיבו של הגוי – כאשר הוא שותה הוא מוציא את זה בצורה של אלימות ושנאה. לגבי השאלה כיצד ייתכן שאדם יכול להאמין בשטות כזו? הוא מאמין בנצרות (!) אז ודאי שיכול להאמין גם בשטות כזו. אלא שזו תשובה שטחית. התשובה העמוקה יותר היא שהאדם הפשוט רווי בשנאה ליהודים. וכאשר אתה רווי בשנאה – אתה יכול לפעול כמעט בכל דרך. כשאתה רווי בשנאה לאוכלוסייה מסוימת אתה מתעוור בכל מה שקשור אליה, וכל דבר חיובי שיגידו לך עליה, גם אם תהיה עובדה מוגמרת – אתה תשלול ולא תאמין.

במשך מאות שנים הגויים חיו בהבנה שהיהודים לוקחים להם הכול – לוקחים את הפרנסה, פוגעים ברכושם, בכספם ובכל אשר להם. הם חיו כך כי כך הכומר ימ"ש היה דורש שוב ושוב. והם התרגלו, האמינו והפיצו זאת הלאה לדורות הבאים.

אם כן, נותר לנו לתהות לגבי זהות מפיץ העלילות והאינטרס שלו. והתשובה, גם לכך, כנראה די פשוטה. עלילות אלו הופצו בשני מקרים – כאשר המפיץ רצה שלא יתעסקו בקלקלתו או כאשר המפיץ של השקרים ניצל את השנאה כדי לצבור כוח אלקטורלי בקרב הכפריים הבורים ועמי ארצות. השנאה נוצלה באמצעות הרגש – תחושה כאילו היהודים מצליחים יותר מאשר הנוכריים. האם זה נכון? זה לא משנה.

וכאשר אתה רואה את השנאה בימינו אל הציבור החרדי אתה מבין כמה קל להפיץ שמועות ולהוביל את הציבור רווי השנאה להאמין בשמועות אלה.

במה מתקנאים בנו אותם אנשים שמפיצים שנאה כזו כלפינו? האם משפחה חרדית מקבלת מהמדינה יותר מאשר משפחה חילונית? לא. האם משפחה חרדית מרוויחה יותר כסף ממשפחה חילונית? ממש לא. האם החרדי מצליח יותר מאשר החילוני? ספק. האם החרדי חי ביוקרה טובה יותר מהחילוני? לא!

הם מתקנאים באמת שלנו. הם מתקנאים בכך שלנו יש אמת סדורה שלא משתנה עפ"י רוח המודה. הם מקנאים בכך שאנחנו לא ארבעה חודשים לפני הבחירות אומרים 'מנטרה' שחוזרת על עצמה – אלא אומרים אותה כל הזמן ומאמינים בה בכל מאודנו. שאנחנו יודעים שהיא-היא הנכונה ולא שום מנטרה אחרת, ולא שום אמונה אחרת.

הם מתקנאים בכך שיש לנו ערכיים עקביים שעוברים מדור לדור זה 200 דורות אחורה, ללא כחל וסרק. באמת פשוטה וישרה שלא מתכופפת לכל סופה שמגיעה. הם מקנאים בערכים הנעלים שלנו, שאנחנו לא עוזבים לרגע.

האם החרדי יותר עשיר? ספק. אבל הוא יותר מאושר. והם מתקנאים. הם מתקנאים בסטטיסטיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבדקה מה הן הערים בהן הציבור הכי מאושר, וגילתה שאלו בני ברק, בית"ר, מודיעין עלית ואלעד.

הם מתקנאים כי הם רצים ואנחנו רצים. הם רצים כדי להרוויח עוד כסף ואיתו לקנות אושר גשמי לכאורה, כמו טיסות לחו"ל, מכונית חדשה ועוד, ואנחנו רצים כדי להיות מאושרים. ואנחנו גם עוצרים. בשבת. עוצרים ונחים.

עלינו לדבוק באמת שלנו ללא כחל וסרק. להאמין שהדרך שלנו היא הנכונה – כי היא הנכונה. אין דרך אחרת ליהודי לחיות בה. אנחנו לא רצים אל העושר, אנחנו רצים אל האושר.

ואלו שמפיצים את השנאה שיכולה להגיע לאבסורד (כמו למשל שהחרדים מפיצים את ההיסטריה על הקורונה כדי שהחילונים יפחדו ולא יבואו להצביע – ואז לחרדים יהיה יותר כוח) עושים זאת כמו בזמנו של הפריץ ברוסיה או בפולין – כאשר לא רצה שידברו בקלקלתו או כאשר רצה להרוויח רווח פוליטי מהשנאה.

ולמען האמת, יש להם במה לקנא.