הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בסוף פרשת המן כותבת התורה "והעומר עשירית האיפה הוא" [ט"ז, ל"ו]. ולכאורה צריך להבין מדוע התורה כותבת את הכמות של המן רק בסוף הפרשה, ולא כבר בתחילת הפרשה. ובספר "ילקוט מעם לועז" תירץ, שהרי לאחר פטירת משה רבינו, ביום ז' באדר פסק המן. ועשה הקדוש ברוך הוא פלא גדול, שכמות המן שאסף כל אחד ביום פטירת משה רבינו הספיק להם עד ט"ז בניסן, שאז אכלו מתבואת ארץ כנען. וזהו שאמר הכתוב: דעו לכם כי העומר הוא (רק) עשירית האיפה, ואף על פי כן התקיימו ממנו כל כך הרבה זמן.
ומסיים הרב "מעם לועז" את דבריו: "ומכאן ילמוד האדם מוסר. שלא יבטל זמן מלימודו כדי לאסוף כסף, כי אם יש לו לאכול ואפילו מעט הוא צריך לעסוק בתורה, והשי"ת ישלח ברכה באותו מעט, כמו אבותינו שכל מזונם היה עשירית האיפה כל יום ושרתה הברכה בזה, כי היו יראי ה' וחשבו על העוה"ב ולא נתנו דעתם לדברי מותרות. שאם האדם מבטל תלמודו כדי להתפרנס אין בזה עונש כי [אבות ג', י"ז] "אם אין קמח אין תורה", אבל אם מבטל התורה לאסוף ממון לאכול ולשתות וללבוש מותרות, בודאי עתיד ליתן הדין על כך", עכ"ל.
וזה לימוד גדול שעלינו ללמוד מכך, שאמנם ידועה הסגולה לקרוא את פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח, אך עלינו לזכור ולשנן את הפסוק האחרון "והעומר עשירית האיפה הוא", כלפי הקדוש ברוך הוא אין הבדל האם האדם מתאמץ יותר או פחות לצורך פרנסתו, אלא העיקר הוא לבטוח בה' שהוא זן ומפרנס לכל וממנו בלבד תצמח הישועה.