חנוך לנער: פרשת בשלח

סגולה בדוקה להרגשת טעם בלימוד, מובא בשם אחד האדמו"רים על הפס' "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם. ויצעק משה אל ה', ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים"  -חז"ל מספרים כי לאחר קריעת ים סוף, טרם מעמד הר סיני החל משה ללמד את עם ישראל תורה "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהו: שבת, פרה אדומה ודינים. הסביר האדמו"ר "ולא יכלו לשתות מים ממרה" – כלל ישראל לא הרגישו את המתיקות שבמים – ואין מים אלא תורה  אז "ויצעק משה אל ה'" – צעק: ריבונו של עולם, בניך לא זוכים לגישמאק בלימוד, איך הם יתחברו לתורה?? "ויורהו ה' עץ" – מלשון עצה. מה העצה? "וישלך אל המים" – שישליכו עצמם בצורה אבסלוטית ללימוד התורה. וראה זה פלא "וימתקו המים" – קיבלו את הגישמאק.

רק שלומדים תורה בהתמדה, שמשקיעים עצמם בלימוד במשך תקופה עם כל הוויתם ומהותם – רק כך מקבלים טעם והנאה בלימוד, ברמה כזו שיהא קשה להם להתנתק מהלימוד.

ישנה אגדת ילדים המספרת על ילד שקיבל מתנה מהוריו לרגל יום הולדתו, שתיל רך. הילד שתל את השתיל בחצר הבית, אך "משום מה" השתיל לא היכה שורשים ואינו גדל כמצופה. בדיקה מהירה גילתה, שמדי יום הילד תלש את השתיל והוציאו מן האדמה, כדי לבדוק האם הוא אכן מכה שורשים… כולנו מבינים, שכדי שהשתיל יעמיק שורשיו באדמה ויגדל לאילן, הוא מוכרח להיות טמון באדמה ימים ארוכים, ולא "להיפרד" ממנה מדי יום.

"כימי העץ ימי עמי" אמר הנביא ישעיהו – אדם משול לעץ השדה. כשאדם נולד הוא "שתיל רך". אט אט הוא מכה שורשים, גדל וצומח . אולם הצמיחה מחייבת סדר, התמדה ועקביות . אדם צריך להציב מטרה ולדבוק בה. ולא לתלוש את עצמו לעתים תכופות.

ואותו רעיון אנו רואים בפרשה על הפס' "אמור אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני השם" ומיד "ויפנו אל המדבר, והנה כבוד השם נראה בענן" אומר המלבי"ם במקום "…ועתה פנו אל המדבר וקבלו עליהם ללכת אחרי ה' במדבר, וע"י כך נתקבלה תשובתם, וכבוד ה' נראה בענן" הרי למדנו כי כאשר אדם רק מפנה את פניו לכיוון הנכון – המדבר – ומתנתק מכל הוויות העולם , ומוכיח רצינות כוונותיו על ידי קבלה גמורה ללכת אחרי רצון ה' ולשעבד רצונו לרצון ה' מיד "וירא אליכם כבוד ה'"

פשוט הדבר, שתלמיד לשחייה שימעט להיכנס למי הבריכה, ברור שלא ימצא טעם בשחייה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתורה הקדושה, המתוקה מדבש ונופת צופים.

ברוח הדברים הללו מבאר ר' דב לנדו שליט"א ר"י סלבודקא את סמיכות הפס' בהלל "פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה ק-ה, זה השער לה' צדיקים יבואו בו" אדם השואף וחפץ שיפתחו לו שערי צדק, ואינו מסתפק ברצון ושאיפות בלבד אלא גם עושה פעולה מצדו של "אבוא בם" כלומר שנכנס ובא לתוך הלימוד כפי יכולתו – הרי הוא זוכה מיד שמורים לו היכן מקומו המדויק של השער "זה השער לה'" , הוא זוכה שמן השמים מאירים את דרכו ומנתבים את אורחותיו.

אחרי כזה ווארט יתנגן באוזנינו דברי האור החיים הידועים "אם היו בני אדם מרגישין מתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטין אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה"

ונוסיף עוד סגולה ידועה של ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל על הפס' " אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" אמר רבינו "אם הוא לומד תורת ה' – אז חפצו. אבל עם לומד בתורתו!! – התורה של עצמו – בה יהגה יומם ולילה !!! עלינו כהורים ומחנכים להנחות את התלמיד כיצד לכתוב "חבורה" ולחדש חידושים לפי טיבו וכוחו – שיהא התורה שלו – ואז יהגה יומם ולילה.

"זה אלי ואנווהו אלהי אבי וארוממנהו" הסביר ר' מאיר מפרמישלאן "זה אלי"- אם אדם עמל בעצמו כדי להגיע לידי הכרת השם יתברך והשגת מידות טובות. "ואנוהו"- הרי זה נאה ויאה. אבל אם "אלהי אבי"- כאשר רוצה חיים קלים וסומך על ייחוסו ואומר : אב גדול היה לי, אזי "וארוממנהו"- הרי זה סימן של גאווה,של התרוממות בעיני עצמו.

צריך לדעת ולזכור שבחינוך אין קיצורי דרך !!!! דרך החינוך לוקחת זמן. כמו שרואים בתחילת  הפרשה שהקב"ה לא בחר בדרך הקצרה "כי קרוב הוא" והעדיף את הארוכה והבטוחה. כך בחינוך יש דרך קצרה שהיא ארוכה- חינוך ע"י גערות וכעס וכד' לכאורה בדרך זו משיגים משמעת מיידית אך בסופו של דבר , התוצאות גרועות ביותר. אך לעומת זאת בדרך שהיא ארוכה וקצרה , לא מטילים אימה אלא מדברים בנחת ובמאור פנים ומסבירים כל דבר , לכאורה זה נראה שהילד לא מתחנך אך בסופו של דבר הילד מפנים ומקבל , אומנם זה לוקח זמן אבל זו הדרך להשיג חינוך נכון.

אומנם בחינוך צריך לחנך כל ילד ע"פ דרכו , כי יש ילד שצריך לחנכו בדברים קשים, ויש ילד שצריך בדברים רכים . וצריך להכיר כל ילד ועפ"ז לחנכו ,כי בחינוך אין כללים אלא "חנוך לנער ע"פ דרכו" ולא ע"פ דרכינו…איך שמתאים לו !!! ועפ"ז מסביר מורי ורבי האדמו"ר מפרמישלאן את הפס' בפרשתינו "והיה כאשר ירים משה ידו וכו' ש"ירים" הוא מגזרת הרמה, דהיינו אם רואה האב שבנו נמשך תמיד למעלה – לעבודת ה' ,אזי "וגבר ישראל" דהיינו שצריך להשתמש עם "הקול קול יעקב" – באמירה רכה . אמנם "וכאשר יניח ידו" יניח מגזירת ירידה , כלומר אם רואה שבנו נמשך ליצה"ר ח"ו , אזי "וגבר עמלק" דהינו שצריך להשתמש גם עם "הידים ידי עשיו" ומידי פעם להענישו.