לא להתבלבל

מאז הקהילה החרדית הפכה להיות בעלת "נתח שוק" בפוליטיקה הישראלית, וגדלה מעורבותה של הקהילה החרדית בחיים הפוליטיים במדינה, היא הייתה באופן מסורתי חלק מ"גוש הימין" שמנה את מפלגות הליכוד, המזרחי ותתי-מפלגות נוספות בהתאם לרוח ולזמן.

הקשר ההיסטורי של החרדים – הן ש"ס והן יהדות התורה – עם הימין נולד בעיקר בעקבות היחסים הבעייתיים יותר של החרדים עם הצד השמאלי של המפה, קרי מרצ והגופים האנטי-דתיים. יש לזכור שיותר משהסוציאליסטים בשמאל האמינו בסוציאליזם, הם האמינו בשנאת הדת. על כן החבירה של החרדים הייתה, ועודנה, באופן טבעי אל הימין.

ברור לכל כשמש שהשמאל היום כבר לא רלוונטי. רסיסים של שתי מפלגות שהפכו לאחרונה למפלגה אחת שאין לה שום קהל יעד להגדלת הכוח הפוליטי. לבד היו תריסר מנדטים, ויחד יהיו תריסר מנדטים. לא מובן בעליל החיבור ההזוי הזה בין העבודה שנחשבת לשמאל מתון אל מרצ, שנחשבת שמאל קיצוני יותר. אבל מעולם לא סייענו ממפלגה פוליטית להימנע מהתאבדות.

כיום, כשיש רִיק בצד השמאל של המפה, המפלגה המרכזית מבחינת גודלה היא כמובן המפלגה שרוצה להקים "ממשלת אחדות חילונית ליברלית". בגרמנית זה נשמע הרבה יותר מקורי – רוצים להקים ממשלה בלי היהודים (כלומר בלי הדתיים והחרדים). גם אם היה זה רק לצורך קמפיין בחירות, כפי שאמר אחד מראשיה המגמגמים, חמור זאת לאין שיעור. ברור לכולנו מה היה קורה אם הייתה מפלגה אומרת שהיא מוכנה לשבת רק בממשלה בלי אתיופים. אבל כשזה חרדים ודתיים – אז הכול מותר.

המפלגה שמזכירה לנו בשמה את איסור החניה ללא תשלום, קבעה מציאות בה דתיים וחרדים הם "על תנאי", ולכן רק אם לא תהיה ברירה יסכימו להואיל בטובם ולקחת 45% מהאוכלוסייה ולקרב אותם אל כיסא המלכות. אלא שלא מהם אנו חיים.

על כן, ראשי המפלגות שלנו יודעים היטב את החשיבות לטווח ארוך של היצמדות אל הימין ושמירת אמונים אדוקה, גם במחיר של מערכת בחירות נוספת. ועוד אחת. שינוי ב"גוש הימין" יוביל לכך שהליכוד ייקח חלק בממשלת אחדות חילונית, כמו רצונם של כחול לבן.

אבל אל לנו להתבלבל – אין לחרדים הרבה יותר משותף בימין מאשר בשמאל. נהפוך הוא – מבחינה חברתית, ואפילו בטחונית, אוחזים החרדים בעמדות שמאל באופן יחסי. את הסוציאליזם האמיתי (לא המעוות) הביאה היהדות אל העולם. השקט והשלום לפני התיישבות על כל גבעה רעננה – מאז ומעולם הייתה לדידם של גדולי ישראל.

אין החרדים מתעניינים בגחמות הלאומניות של הימין. לחלקן הם גם מתנגדים (ע"ע עלייה להר הבית או התיישבות בלב-ליבה של אוכלוסייה ערבית).

כל מה שבמקשים החרדים הוא שקט. תנו לנו ללמוד בשקט ותעניקו לנו חופש פעולה בתחומי החינוך כפי שאנו מאמינים. בלי התערבות. אין החרדים דורשים שוויון. הם דורשים לקבל תקציב מועט וקטן לישיבות הקדושות, שעומד על 1.3 מיליארד בשנה בלבד לטובת האברכים. אם יעניקו לנו את אלו – נחתום הסכמים גם עם הערבים. אין זה משנה באמת מי שולט בכיפה. משנה מי מעניק לנו אפשרות ללמוד וללמד כפי שאנו מאמינים, בלי כפייה חילונית ובלי סטיות מן הדרך הישרה שקבעו רבותינו.

 אל לנו להתבלבל שאנחנו מעדיפים את הימין מאשר את השמאל. אם יהיה נכון פוליטית – כלומר מבחינת העניינים החרדיים דלעיל – נחתום גם עם השמאל, והדברים כבר קרו בעבר. עד היום יוסי שריד זכור בשנאתו לחרדים, אבל גם בעובדה שבתקופתו החרדים נהנו מתקציבים גדולים. הוא אמר – קחו ותשתקו. אל תתערבו ותיקחו. ולקחנו. כי אנחנו יודעים באמת מה טוב לעם ישראל ומה הוא צריך – ללמוד תורה. לולא היו מבינים כל הפוליטיקאים, המנהיגים וגם הציבור הפשוט – מה הכוח של לימוד התורה וכמה היא זו שמגנה על ישראל מפני הזאבים הרבים מסביבנו – היו נותנים לא 900 שקל לאברך אלא 25000 שקל לאברך בחודש. לפחות.

על כן אין זה משנה אם הימין יקבל גוש חוסם או לא. מה שמשנה זה שיאפשרו לנו לחיות את חיינו. עם זאת, ההיצמדות אל הימין מחויבת המציאות כי החשש הגדול הוא מממשלה גדולה – בלי חרדים. יהיה זה ניצחון לשונאים הגדולים ליהדות, לתורה וליהודים. ברור לכל שבעבור הישרדות פוליטית הליכוד לא יהסס להקים ממשלת אחדות חילונית. הדברים כבר קרו בעבר.