במסלול התרסקות

בשבוע שעבר פוטר מורה לאזרחות ממערכת החינוך לאחר שהביע עמדות שמאל-קיצוניות באופן ברוטלי וכמעט שהכריח תלמידיו להשתמט משירות צבאי, תוך שהוא משמיע ביטויים קיצוניים ומסוכנים אודות פעולות חיילי צה"ל (כשהוא מתעלם כמובן מהצד השני, וכמעט הופך אותם לצדיקי הדור).

אף אחד לא באמת הופתע שקמה הארץ וגעשה על כך. עיתוני שמאל כמובן מחו בקול וגם חברי הכנסת מהמתרס הפוליטי השמאלי לא פסקו מלהתראיין בכל תחנת שידור אפשרית ומתחת לכל עץ רענן, כדי להביע מחאתם על פיטוריו של אדם שקרא בגלוי להפר חוק.

ואולי היה זה השיעור הטוב ביותר לימין הפוליטי הממשיך במסלול ההתרסקות שלו אל תהומות הזהמה הפוליטית. בעוד שבשמאל מעולם לא שמענו על כאלו ש"מסתייגים מדברים" שאומרים אנשי שמאל קיצוני יותר מהם, או שמגנים פעולה שאנשי שמאל קיצוני מהם ביצעו – בימין אנו שומעים על כך ועוד איך.

זעזוע מזויף מדברים שהם אבני היסוד של הימין, כיוון שמי שאומרם משויך לדידו של השמאל ל"ימין הקיצוני" הופך להיות יומיומי. חרם ונידוי, והפרת הסכמים פוליטיים רק בגלל שאיש ימין המבקש להיות יקיר השמאל ולקבל את שרביט השלטון – כל אלו מאפשרים לשמאל באמת לשלוט.

בעוד שמעולם לא שמענו זעזוע כלשהו מחברי מפלגת העבודה, מהשמאל המתון, וכל שכן ממרצ (שעכשיו זו אותה מפלגה) כנגד אמירות ופעולות של השמאל הקיצוני יותר (ותתפלאו אבל יש שמאל קיצוני עוד יותר ואף אנרכיסטי), אנו רגילים לשמוע זעזוע מדי זמן מה על דברי המפלגה הקיצונית "עצמה יהודית" או מועמדיה לכנסת דווקא מהצד הימני של המפה. אלו שאמורים לכאורה לייצג את הימין המתון ובעיקר רסיסי הכיפות הסרוגות למיניהן – הבית היהודי, ימינה ועוד.

בעוד שהעבודה מעולם לא טענה שעמדות השמאל הקיצוני אינן לגיטימיות, דווקא מפלגות הימין פועלים דה-פאקטו לומר שעמדות הימין הקיצוני אינן לגיטימיות.

והאמת היא שהכול החל עוד שם בשנת תשנ"ו ברצח רבין, שלאחריו "הציונות הדתית" הרגישה מבוזה על כך שבן באושים זה יצא מתוכה, עד כדי שזו התכנסה בתוך עצמה והחלה לעשות כל שניתן כדי למצוא חן בעיני השמאל, לנסות לומר ש"זה לא אנחנו, זה רק הוא" וכו'.

כך האוניברסיטה של המזרחי אימצה לעצמה גינוני שמאל, החלה לעסוק בדברים שעד אז לא היה לרוח הדתיים-הלאומיים, תוך כדי שהיא מבקרת כל מי שמנסה לומר משהו שמרמז על עמדות אנטי-שמאל או מעלות תהייה באשר לרוצח רבין ולנסיבות השונות לכך.

וכאן לא שמענו אף אחד מהשמאל שקם וזועק "חופש הביטוי" על הניסיון לפטר מרצה שהעלה בקול רם תמיהה באשר לרוצח רבין. כי חופש הביטוי שמור רק לאנשי שמאל שקוראים להפר את החוק ולא להתגייס. הוא שמור אך ורק לאלו שמשסעים את הציבור כנגד אלו שחושבים אחרת מהם. הוא שמור רק לפלורליסטים בעיני עצמם בלבד.

ואין לתמוה על כך. אנו, החרדים, מעולם לא הופתענו מהעולם המזויף של בתי המשפט ומוסדותיה האחרים של המדינה. מעולם לא ציפינו מהמדינה למשהו אחר מלבד שנאת תלמיד חכם. מאז ומעולם אנו רגילים לחיות בגלות הישראלית, ואין זו הפתעה בשבילנו שבית המשפט העליון, אביר "חופש הביטוי" עבור מועמד מהשמאל הקיצוני הוא גם אביר "הדמוקרטיה" וההגנה עליה כנגד מועמד מימין קיצוני, יהא אשר יהא.

כאשר בג"ץ הוא-הוא שמפלה בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני, אין לתהות כיצד הנהגת הציבור של השמאל מפלה בין אלה לאלה.

אך כן עלינו לתהות מדוע הנציגים של הימין, כמו שר הביטחון ואחרים, מנדים בווטו מוחלט את הימין הקיצוני יותר ומקצים אותו מדעתם.

והתשובה לכך היא ברורה – יודעים ב'ימינה' שהדרך להיות בשלטון היא אך ורק אם יחתכו קצת 'שמאלה'. הדרך לשלטון היא אך ורק אם ישאו חן לשמאל, ובשביל זה מוכנים הם לעשות הכול. אלו שלא עברו את אחוז החסימה בפעם הקודמת וגררו את ישראל לבחירות בפעם השלישית – הם עזי פנים שמנסים שוב ושוב לרסק את האפשרות היחידה לממשלת ימין-חרדים.

ואולי דווקא חבירה אפשרית של בן גביר, מגן הציבור החרדי בשיניו בבתי המשפט (דבר שנציגי החרדים חוששים מלעשותו כי יודעים שבתי המשפט מזויפים הם כמו כל השמאל) – דווקא החבירה הזו יכולה אולי להוביל לשבירת הקו ולהביא למציאות של חציית רף 16 המנדטים למפלגות החרדיות.

זאת ועוד, בציבור הדתי-לאומי רבים ראו בעין לא טובה את הלינץ' שבוצע מצד הח"כים של ימינה למפלגתם והכעס הרב כלפי השתלטותו של בנט היא בסיס מוצק ל"שינוי אקלים" פוליטי וחבירה של חלקים בחברה הדתית-לאומית אל יהדות התורה.

ובינתיים, לא נותר לנו אלא לצפות ולהתבונן באנשי הפוליטיקה הקטנה של הימין מרסקים את האגף הימני במפה הפוליטית ודוהרים במלוא המרץ… אל תהום הזהמה הפוליטית…

ומה יהיה? מה מתכנן לנו הקב"ה בסיבוב הקרוב? מעניין לראות…