תיאטרון האבסורד

גוי במדינה מזרח אירופאית מקבל שבץ מוחי או עובר תאונת דרכים או תאונת עבודה ומעתה הוא הפך להיות חצי בן אדם. תאונת העבודה גרמה לו לשברים רציניים ברגליו ועתה הוא זקוק לשיקום. מה עושה גוי כזה? פונה אל בית החולים השיקומי ומקבל טיפול, בין בתשלום ובין ללא עלות, בהתאם לנהלים בכל מדינה ומדינה.

אלא אם לגוי הזה יש מזל וסבו מצד אביו או מצד כלשהו היה יהודי. אז הוא יוכל להגיע לישראל באמצעות חוק השבות, ולנחות מהמטוס ישר בבית החולים או במוסד שיקום זה או אחר – ויקבל את כל השירות שמקבל כל אזרח אחר שחי במדינה במשך עשרות שנים, למד, נלחם, עבד, שילם. אותו הגוי, שעכשיו הוא אפילו מוכר כיהודי לצורך חוק השבות – יקבל בדיוק את אותם השירותים הרפואיים ויהפוך לנטל על קופת החולים. קופת החולים, קרי המדינה, תממן את כל הטיפולים שלו בעשרות אלפי שקלים ואף יותר. מי ישלם על זה? המדינה. כלומר – אנחנו. ואם היה מדובר באדם אחד או שניים ניחא, אבל מדובר על עשרות ומאות כאלו בשנה, והתקציב שאלו "שותים" מהתקציב של המדינה מגיע לעשרות או מאות מיליונים בשנה.

ועוד יותר מרתקת היא העובדה שבסיומו של הטיפול המסור והארוך, אותו גוי לא תמיד יישאר בכלל בישראל, אלא יחזור למדינתו, שהרי מה הקשר בינו לבין מדינת הפראיירים?

וכמו בתיאטרון האבסורד הבינלאומי – גם כאן – באים נציגיו של אותו גוי בכנסת – ומאשימים את החרדים בהמצאה טיפשית שלהם שלכאורה החרדים מנצלים את קופות החולים ע"ח הציבור הכללי. לולא רק היו עושים שיעורי בית יכלו לעשות את ההסתה הרבה יותר קלה ואמיתית לכאורה, אבל הם בחרו, ברוב "גאונותם" עניין שולי שלא מתבצע כמעט כלל, וגם אם כן – מדובר באחיות פרטיות ולא בקופות החולים.

אלא שלמוסתים אין בעיה להבין את המסר. מעולם שנאה לתלמידי חכמים לא דרשה איי.קיו גבוה. מעולם שנאה ליהודים לא דרשה תובנה עמוקה או הבנה כלשהי. היא מאוד פשוטה – הם לוקחים לנו, הם אוכלים לנו, הם פוגעים בנו ואנחנו נאלצים לממן אותם ואת הטיפולים שלהם ואת הלימודים שלהם וכו'.

היה זה מצחיק אותו סרטון הסתה שפרסם אחד מהאנטישמים של ליברמן, אילולא היה זה עצוב. הצעה שלי, אגב, היא שיצלמו זאת בשחור לבן וידובבו זאת לגרמנית – זה יראה אותנטי הרבה יותר.

ותיאטרון האבסורד הזה של ליברמן ושאר רעיו (מלשון רַע) הוא לא רק בארץ אלא הוא גם בחו"ל. התיאטרון הזה של ליברמן הוא כמעט כמו התיאטרון של האו"ם.

ההחלטה לפתוח בחקירה כנגד ישראל בנוגע לפשעי מלחמה היא באמת תמוה. שהרי אפילו מדינות אירופה וארה"ב הגדירו את מדיניות אי הפגיעה של צה"ל ב"בלתי מעורבים" כגבוהה ביותר, עד כדי כך שאפילו הן לא יכולות לעמוד בה. אלא שהתמיהה הגדולה ביותר היא להבין מי היא התובעת הראשית בבית הדין הבינלאומי – אישה שהייתה שרת המשפטים באחד המשטרים הדיקטטוריים האכזריים באחת המדינות באפריקה. הבוס שלה, המנהיג של המדינה, היה אחראי להירצחם של מאות אלפי בני אדם. היא, כביכול, לא ידעה כלום. ברור. היא הייתה שרת המשפטים באותו משטר אכזרי וזה לא גרם לאף אחד להרים גבה בזמן שביקשה להתמנות לתובעת של בית הדין הבינלאומי. אפילו גבה לא הורמה!

הבא נחשוב שמגיע שְפֶּאר, שהיה שר התעשייה של הממשל הנאצי בגרמניה, ויבקש להתקבל כתובע לענייני בנייה בינלאומיים בבין הדין. נגיד שאפילו לכאורה הוא לא ידע על רציחות העם הרבות של גרמניה הנאצית, ובראשן ביצוע השואה לעם היהודי. האם היה ראוי בכלל לזמן אותו לריאיון? לבדוק היתכנות למנות אותו?

וזהו בדיוק תיאטרון האבסורד שהקב"ה רוצה להראות לנו – כשם שבמדינת ישראל אלו שגוזלים מכספי המדינה במיליונים מאשימים את החרדים בגזילה של עשרות אלפים, במקרה הטוב – כך בדיוק בית הדין בהאג מבקש לתבוע את ישראל וכל זאת ע"י שרת משפטים לשעבר שאחראית במישרין או בעקיפין למאות אלפי נרצחים.

התיאטרון הזה הוא כמעט הומוריסטי, כמו התקשורת שהפכה את אהוד אולמרט להיות היועץ לענייני שוחד בכל הנושא של תיקי נתניהו השונים. וזה אותו אבסורד שלפיד, שקיבל את התפקיד של עיתונאי בעיתון "במחנה" רק בגלל פרוטקציה של אביו, למרות שהוא בעל פרופיל קרבי – הוא קורא לשירות צבאי, כשהוא עצמו בקושי עשה אותו, או ליברמן שהיה אפסנאי בצבא ותו לא.

אז מה לנו, ציבור שומרי התורה, נותר לעשות? להמשיך ללמוד תורה, זה ראשית. שנית, להמשיך ולחזק את אלו שבאים לשמוע קמצוץ תורה. כי קמצוץ ועוד קמצוץ הוא עולם שלם. עלינו לזכור שהמון חושך מנוצח בניצוץ אחד של אור. שככל שיש יותר חושך, כך כל טיפת אור מאירה יותר.

וכך גם התורה שלנו – בתוך המון החושך הסמיך שנראה לעתים אף סמיך יותר מחושך מצרים – דווקא כאן האור שלנו, ולו הקטן ביותר – הוא זה שיטיב וישנה את התמונה כולה, את העולם כולו.

עלינו להמשיך להאמין ולדעת שמה שאנחנו עושים – הוא הנכון. התורה היא אמת ועלינו להמשיך להאיר באמצעותה את העולם החשוך.