הרב אליהו פורטנויבתחילת הפרשה מתואר איך שיהודה ניגש ליוסף ומדבר אליו בצורה קשה על לקיחת בנימין לעבד. ולכאורה הדברים נראים תמוהים, שהרי בסוף הפרשה הקודמת, כשיהודה ואחיו מגיעים לביתו של יוסף לאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין, ויוסף שואל אותם "מה המעשה הזה אשר עשיתם וגו'" [מ"ד, ט"ו], עונה לו יהודה "מה נדבר ומה נצטדק האלוקים מצא את עוון עבדיך" [שם, ט"ז], משמע שיהודה הבין שכל מה שקורה עכשיו הוא משמים, ומדוע כעת הוא מדבר קשות עם יוסף.
ושמעתי לבאר, שכבר בפרשה הקודמת ראינו שאחרי שיוסף אסר את שמעון, אמרו האחים "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה זאת" [מ"ב, כ"א]. והיינו, שהאחים בדקו את עצמם והבינו שהדבר היחיד שעל זה מגיע להם עונש זה הוא על כך שלא שמעו לתחנוניו של יוסף, שהרי על עצם המכירה הם עשו בי"ד ושיתפו את הקב"ה בחרם כמבואר במדרש תנחומא.
ממילא הדברים מובנים, שבהתחלה יהודה אמר ליוסף שהוא מצדיק עליהם את הדין ולכן כולם מוכנים להיות עבדים, כי הם מבינים שזה עונש משמים, אבל ברגע שיוסף אמר שרק בנימין יהיה עבד וכולם יחזרו הביתה, אמר יהודה שזה ודאי לא עונש על כך שלא הקשיבו לתחנוני יוסף, שהרי בנימין לא היה כלל במעמד המכירה, אלא זוהי רק עלילה של המושל [יוסף], לכן מיד מדבר אליו יהודה בצורה קשה.
וזה גם מה שמדגיש יוסף לאחיו שהוא מתגלה אליהם, שאין להם סיבה להתעצב על כך והוא לא כועס עליהם כיון ש"כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם וכו' וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" [מ"ה, ה'-ח'].
וזה דבר שאנו צריכים ללמוד מהשבטים הקדושים, שאין שום דבר בעולם שנעשה ללא חשבון, וכל דבר שקורה לאדם, צריך הוא לפשפש במעשיו ולראות "מה זאת עשה אלוקים לנו". וגם אם הדבר הלא נעים קורה מאדם מסוים, אין סיבה לכעוס עליו, כי הוא בסך הכל המקל בידיו של הקב"ה…