הרב אליהו פורטנויהשבוע אחרוג ואכתוב דבר בנושא דקדוק, כיון שישנם הרבה אנשים שמחוסר ידע ואי שימת לב, משנים דקדוק של מילה מסויימת בתפילה, ובמקום לשבח את הקב"ה, יוצא חלילה ההיפך. כשהתורה מתארת את סיום שבע שנות השובע ותחילת שבע שנות הרעב, כתוב "ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב וגו'" [מ"א, נ"ג-נ"ד], וצריך לשים לב לדקדוק הלשון המופיע בפרשה ולראות את ההבדל באיות שנותן שינוי למשמעות המילה.
המילה "ותכלינה" כתובה עם האות כ', ומשמעות המילה היא סיום, שנסתיימו שבע שנות השובע, והמילה "ותחלינה" כתובה עם האות ח' שמשמעותה היא התחלה, ששנות הרעב התחילו.
לדבר זה צריך לתת את הדעת במיוחד בתפילת "מודים" שבה אנו אומרים "הטוב כי לא כלו רחמיך", משמעות המילה היא שרחמיו של הקב"ה לא נגמרו, ולכן מילה זו נאמרו 'מלרע' [כשהדגש הוא על סוף המילה]. אך אנשים שלא שמים לב, אומרים מילה זו ב'מלעיל' [כשהדגש הוא על תחילת המילה] ובעצם יוצא שהם אומרים (בשגגה כמובן) הטוב כי לא חלו רחמיך, שמשמעות המילה שרחמיו של הקב"ה לא התחילו.
זה דוגמא אחת מיני רבות המראה את חשיבות נושא דקדוק האותיות בלשון הקודש, ואין כאן המקום לפרטם כי רבים הם, אך בעיון והתבוננות קלה אפשר לשים לב לזה ולנסות להקפיד על הגיית ואמירת המילים כתיקנם, ובזה תפילותינו יעלו לרצון לפני אדון כל, אמן.