הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
הפרשה מתחילה עם מעשי יוסף "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" [ל"ז, ב'], וברש"י ביאר שהדיבה שהביא לאביו היה, שכל רעה שהיה רואה בהם, היה אומר לאביו: א' – אוכלים אבר מן החי. ב' – מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים. ג' – חשודין על העריות. ובשלושתן לקה יוסף מידה כנגד מידה: א' – אבר מן החי – "וישחטו שעיר עיזים" במכירתו, ולא אכלוהו חי. ב' – על כך שאמר שקוראים לבני השפחות עבדים – הוא נמכר לעבד. ג' – על העריות – "ותשא אשת אדוניו", אשתו של פוטיפר.
ומכך שיוסף נענש על כך, מתברר שהאחים לא חטאו, כי אם היו חוטאים, לא היה יוסף נענש על מה שעשה.
ועל טענותיו, א' – שהיו אוכלים אבר מן החי, כתב בתרגום יונתן בן עוזיאל שהוא היה רואה את האחים תולשים מבהמות חיות אוזניים וזנב. וכתב במפרש לתרגום יונתן בן עוזיאל, ששמע שכך מתנהגים הרועים בארץ ישראל, לחתוך מהאוזניים והזנב של בהמה כשהיא חולה, כדי שתחזור לבריאותה, וכך עשו האחים לרפואה, ויוסף לא ידע כלום שזה לרפואה, וסבור שלאכילה הם חתכו. ובשפתי חכמים כתב, שהיה יוסף רואה את הבהמה לאחר שנשחטה שהיא מפרכסת, והם כבר חתכו כדי לאוכלה כיון שהיא כבר מותרת ע"י השחיטה. ועוד ראה, שהם אכלו בן פקועה, שנמצא במעי אמו לאחר שנשחטה, והם אכלוהו בלא שחיטה, כיון שהוא מותר אגב שחיטת אמו.
ב' – ועל מה שטען שהם מזלזלים בבני השפחות, מסביר השפתי חכמים, שיוסף שמע שהם קוראים להם בני שפחות, וכוונתם שהם משועבדים לרחל ולאה, וזהו אמת, שהרי הפסוק מעיד על כך. אך יוסף סבר מזה שהם קוראים להם כך, כוונתם שהם נולדו קודם שנשתחררו וא"כ הם עבדים כנענים.
ג' – ועל מה שחשדם על העריות, מבאר השפתי חכמים, טעות היתה בידו, שהיה רואה את האחים משתמשין בעסקי משא ומתן עמהן, ולכן חשדן על העריות, שכל איסור זה הוא בדברים של חיבה, אך בענייני משא ומתן אין איסור.
וכבר לימדונו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות" [אבות פ"א, מ"ו]. וכשאתה רואה באדם דבר, הגם שנראה שהמעשה שעשה איננו טוב, תדונו ותחפש לו זכויות לדונו לכף זכות, שהרי אצל יוסף והאחים אנו רואים שבמבט מלמעלה, מעשיהם אכן לא נראים טוב, אך לאחר ירידה לשורשם של דברים, אין דופי במעשיהם.
ויהי רצון, שנזכה לראות מעלת חברינו ולא חסרונם, וכמו שרמזו על כך, שהאדם נברא עם ב' עיניים, באחד לראות מומי עצמו, ובשניה כדי לראות מעלות חבירו.