חנוך לנער – פרשת וישב

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו… ויקנאו בו אחיו"

מובא במדרש על הפס' "כי עזה כמוות אהבה" – אהבה שאהב יעקב ליוסף. "קשה כשאול קנאה" – שקינאו בו אחיו. כמובן שאין לנו כל הבנה בדרגותיהם של השבטים, אך בפשטות, ניתן ללמוד שהקנאה המקננת באדם יכולה לדרדרו או להביאו עד כדי רצח.

הגמרא בשבת דף י' לומדת מכאן: 'אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (משי) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו למצרים'. ומכאן נלמד חובתנו לדאוג לבל תהיה עילה לקנאה בין הבנים וה"ה בין חברים ולא לדאוג חלילה שיהיו שונאים זה את זה.

בפרקי אבות נאמר שהקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ומסבירים בשם ר' שלום שבדרון זצ"ל שמוציאים הכוונה, שמי שנתבע באחד מהמידות הללו, אבדו ממנו כל הרגשי האדם שהרי הוא נמשל כבהמה ואינו בגדר "אדם", כי הוא עסוק בזה כל היום וכל הלילה עד כי היא מוציאה אותו משגרת העולם ומקיום חובתו בעולמו.

ידוע הסיפור שבגינו החליט ר' ישראל סלנטר להפיץ את לימוד המוסר: שבווילנה היו שני סנדלרים. אחד משניהם עלה לגדולה ונעשה עשיר גדול וזכה להשתדך עם גדולי הדור. בשעת החופה כשראה הסנדלר הפשוט את ידידו לשעבר, חמת הקנאה בערה בו, ועשה מעשה נפשע שנגש למחותן לעיני כל ושאלו כמה עולה לתקן נעל זו? העשיר התמוטט. כששמע זאת ר' ישראל, אמר, אם עד כדי כך יכולה להגיע השחתה של בנ"א, כמה חשוב להפיץ את עניין לימוד המוסר.

אדם\ תלמיד היודע  שהקב"ה קבע לכל אחד ואחד מה ראוי לו ומה נחוץ לו, מבין שאין טעם להתקנא בהצלחת חברו. כדברי הגמרא בסוטה ט' 'שכל הנוטל עינו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנים לו ומה שבידו נוטלים ממנו'.

ההצלחה תהיה ברגע שיבין האדם כי לכל אחד תפקיד בחייו והוא עם כוחותיו, כישוריו ויכולותיו, עושה את מה שצריך הוא לעשות וכל אשר יש בחברו, אינו שייך אליו כלל.

"זה לעומת זה עשה אלוקים" – ישנה אפשרות לנתב את מידת הקנאה לטוב. כיצד? אם רואה תלמיד את חברו שמצליח יותר ממנו, במקום לקנא בו ולחפש רעתו, יעצים את עצמו ויתעלה יותר ממנו. כמו שמסופר שוב על ר' ישראל מסלאנט שראה פעם שני ילדים שמודדים מי מהם גבוה מחברו, כשהילד הנמוך ראה כי חברו גבוה ממנו, אחז בכתפי והורידו כדי שיראה נמוך ממנו. אמר על כך ר' ישראל שזו מידה רעה כי במקום להוריד את חברו, שיגביה עצמו מבלי להוריד ולפגוע בחברו.

זה בעצם העצה שנתנו לקין (המקנא הראשון בתורה) ע"פ הסבר הספורנו: "הלא אם תיטיב". עצמך ותשתדל להיות גם אתה לרצון: שאת רום המעלה וההתנשא רובץ לפניך ומוכן שיהיה לך. כלומר, אם תדע להשתמש בקנאה המקננת בליבך כדי להיטיב את מעשיך, תתנשא ותתרומם לגבהיי מרומים. ואם לא תיטיב את מעשיך, אלא תהרוג את אחיך, אמנם תתנשא מעליו אך זו לא דרך נכונה, לא כך גדלים.

**

הנה כששמע יעקב אבינו ש'טרוף טורף יוסף', כתיב 'וימאן להתנחם'. לאחר כמה כתובים מצינו שוב 'וימאן' – שיוסף עמד בגבורה בניסיון הקשה. מבאר ר' מיילך  שייכות הדברים. כי בזה שמיאן להתנחם על יוסף בנו והמשיך להתפלל עליו אף לאחר שהיה נראה שכבר איננו בין החיים. בזכות זה זכה יוסף הצדיק לכוחות עצומים שלא ליפול בעת ניסיון. ומכאן ילמד כל אב, שכל כמה שיאמין בבניו שבכל מצב שהוא יש להם עוד תקווה לעלות שוב על דרך המלך. תקוות טוב זו תכניס בקרבם כוחות נפש עצומים שיצליחו בדרכי הקדושה.  

כי האב צריך כל הזמן להשקיע ולהשקיע בחינוך שלא יגיע ח"ו לומר "הילד איננו ואני אנה אני בא" כפי שהסביר ר' מאיר מפרמישלאן  שאם אדם יעלה למעלה לשמיים והילד שלו לא הולך בדרך התורה והמוסר עליו נאמר הפס' "הילד איננו ואני אנה אני בא". כי חברים מתחלפים ושאר הדברים זה בזבוז זמן אבל ילדים נשארים לעולם, גם לעולם הבא שהרי ברא כרעא דאבוה , הבן הוא הרגלים של האבא שאחרי שמסתלק מן העולם , הוא מוליך אותו ע"י המצוות והמעשים הטובים שעושה על פי חינוכו.  וזה הפירוש "ואני אנה אני בא" – אין לי ע"י מי ללכת ולעלות לעוה"ב, אם הילד איננו…

ותפקיד החינוך הוא בכל זמן, מצב וגיל. כפי שמסביר ר' משה פיינשטין בתחילת הפרשה "וישב יעקב" ביקש יעקב לישב בשלווה – קפץ עליו רוגזו של יוסף. שיעקב חשב לעצמו כבר גידל 12 נערים צדיקים וקדושים המוחזקים כבר 3 דורות של אבות קדושים אז עכשיו יכול ורשאי לישב בשלווה , להתפנות לעיסוקיו האישיים… והנה… בפשוטו של מקרא- התחיל מריבות, ריב וקנאה עד להחלטה על המכירה ואז חשך עליו עולמו והחלו 22 שנה של אבל ויגון . להורות לנו שתפקיד האב לא מסתיים!!! להורות לנו שאין לו לאב ליישב בשלווה גם כשהילדים נפלאים וגם כשהם גדולים .אלא בכל מצב ובכל דרך – עליו לפקוח תמיד עין, להמשיך ולהדריך, להמשיך ולהאמין .