פרשת וישלח

 "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה).

פרשת "וישלח" מספרת על אחד המאבקים המשמעותיים שאירעו בהיסטוריה – מאבקו של יעקב אבינו עם מתאבק 'אלמוני', שהתברר שהיה שרו הרוחני של עשיו. "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה). מאבק זה משמש אבן דרך משמעותית ביחסו של עם ישראל לאומות העולם – באופן כללי, וביחס למאבק הפנימי של האדם מול עצמו – באופן פרטי.

רש"י כותב, שהמילה "ויאבק" היא מלשון אבק: "שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם."

התלמוד (חולין צא ע"א) מוסיף פרט: "שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד." (וזוהי כוונת הפסוק: "השם בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו", נחום א, ג). כלומר, אבק המאבק עלה עד מקום מושבו של הקדוש ברוך הוא. (כמובן, המושגים הללו הם דרך משל לסבר את האוזן.)

מהו עומק כוונת הדברים?

מהו אבק? אבק מורכב מחלקיקים זעירים של חומר ארצי, אשר נותקו ממעמדם, איבדו כמעט את כל כובד משקלם, והם מתערבלים אל על מכל סיבה קלה. "להתאבק" פירושו לנתק דבר ממעמדו ולהפוך אותו לחסר משמעות. כאשר שני אנשים נאבקים, השאיפה ההדדית היא לנתק את השני ממעמדו שעל הארץ, ולעשות אותו "אבק".

האבק שהתאבק בין יעקב לשרו של עשיו עלה עד כיסא הכבוד, משום שמאבק זה אינו אלא דוגמא בזעיר אנפין למאבק הגדול המתמשך והולך בכל דברי הימים. הוא התמצית והתוכן לכל ההיסטוריה האנושית (רבי שמשון רפאל הירש).

מאבק זה הוא סמל וביטוי למאבקים הממושכים בין עמים, דתות, קבוצות והכי חשוב – בין אדם לעצמו, כוח הטוב מול כוח הרע. המאבק המרכזי בחיים הוא על עניין אחד: אילו דברים, רעיונות, אידאולוגיות  חשובים בחיים, ויש להשאירם יציבים על מקומם עם כל כובד משקלם, ואילו דברים יש לנתק ממשקלם וממעמדם, ולהפוך אותם לאבק פורח?

שרו של עשיו רצה להפוך את יעקב ל"אבק". הוא רצה לאבד לחלוטין את מעמדו של יעקב ואת האידאולוגיה האלוקית שהוא מייצג. כבר עשרים שנה לפני המפגש הנוכחי קבע עשיו בלבו: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא). לאורך ההיסטוריה, "שרו של עשיו" לבש צורה ופשט צורה, בניסיון לכלות את יעקב ואת זרעו. האבק שעלה עד כיסא הכבוד מסמל את מהות המאבק – מאבק לא רק עם יעקב באופן אישי, אלא גם ובעיקר עם הקדוש ברוך הוא ועם תורתו. 

התורה מדגישה "ויאבק איש עמו". יעקב לא היה המתקיף – היריב היה המתקיף. האיש נאבק עם יעקב, ויעקב עצמו נלחם רק מלחמת הגנה.

בסיבוב הספציפי הזה, לא הצליח שרו של עשיו להשמיט את הקרקע מתחת רגליו של יעקב ולשלול ממנו את אפשרות הקיום בארץ, אך הוא כן הצליח להחליש את כוחו הפיזי. הוא ניתק את שריר רגלו של יעקב, ורגלו היתה צולעת, לפחות לזמן קצר.

לצערנו, פעמים רבות היהודי הועלה על המוקד והמשרפות הפכו אותו לאפר ולאבק, אולם לא הצליחו לכלות את עם ישראל ואת תורתו.

גם במישור האישי, יצר הרע מנסה להיאבק באדם. המאבק הוא טוטאלי ואינסופי, אולם יעקב נתן לנו את הכוח להצליח לנצח אותו.

יעקב מלמד אותנו משהו נוסף, חשוב מאוד. "עשיו" מסוגל ללבוש גם תחפושת של חבר טוב, של ידיד, אולם יש לברוח ממנו כמו מאש, לסרב בנימוס להצעת הידידות שלו ולומר "לא, תודה". היכן אנו רואים זאת?

לאחר המפגש ביניהם, עשיו הציע ליעקב שהוא עצמו ילווה אותו בדרכו: "נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ." אולם יעקב סירב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים… יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי" (לג, יב-יג). יעקב יודע שעשיו אינו מציע עזרה אמתית הנובעת מאהבה וחמלה, וכל כוונתו היא להשתמש בכלים הללו כדי לחבור אליו ולהפיל אותו 'מבפנים'. כשעשיו רואה שהוא אינו מצליח, הוא מנסה שוב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי" (טו) – אני לא אלווה אותך, אבל אולי כדאי לך לקבל עזרה וסיוע מהחיילים שלי. יעקב סירב גם להצעה זו.

סירוב זה הוא הוראה לדורות – לא להתפתות אחרי הצעות ה'עזרה' של אויבנו. יש לבדוק טוב טוב האם מסתתרת איזושהי נגיעה מאחורי הצעת העזרה: "ורבותינו ראו עוד בזה עצה… מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא [רבי ינאי] ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור, היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם. כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו, שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם" (רמב"ן לג, טו).

גם היצר הרע לפעמים אומר לאדם: "אני רוצה 'לעזור' לך", אולם עלינו להיזהר ממנו: "בן אדם! ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם, הוא יצרך. הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך וצפון חובך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך… אתה ישן לו והוא ער לך, ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו, והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים" ("חובות הלבבות" שער ייחוד המעשה, ה).

יצר הרע לובש בגדים של אהבה. הוא אומר לך: כדאי לך לעשות כך וכך, זה יעשה לך רק טוב. אולם עלינו לדבוק בהוראתו של יעקב, לא להתפתות אחרי האהבה המדומה אלא לומר לו "לא, תודה".

יעקב יודע למה צריך לתת משקל ואת מה כדאי להפוך לאבק. הוא אינו רוצה לקבל שום גרם של סיוע מעשיו, שהרי הוא מכיר את הכלל: "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה" (שבת קה ע"ב).