הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
רש"י בתחילת הפרשה מסביר למה הקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם אבינו באלוני ממרא – "הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו" [י"ח, א']. ולכאורה צריך להבין, מדוע אברהם אבינו צריך היה להתייעץ עם ממרא על המילה, האם היה בליבו איזשהו ספק אם לקיים את ציווי ה' או לא?
מבאר המהר"ל, בוודאי אברהם לא פקפק אם למול את עצמו או לא. והסיבה שאברם אבינו התייעץ עם ממרא, לא היה אלא כדי שלא יטענו המפקפקים שאברהם אבינו מל את עצמו בחיפזון וללא מתינות, ואילו היה ממתין ונועץ באחרים, בוודאי שהיה שומע להם ולא היה מל את עצמו. לכן שאל אברהם אבינו בעצתו של ממרא, ורק אז, לאחר ששמע את דבריו הלך ומל את עצמו. כעת לא יערערו, שהרי יאמרו כי התיישב בדעתו, נמלך בחבריו, נשא ונתן, ובכל זאת החליט למול.
מטעם זה – מפרש המהר"ל – הלך אברהם אבינו עד מקום העקידה במשך שלושה ימים ולא הלך מהר לקיים את ציווי ה', כדי שלא יאמרו השומעים כי נגלה אליו ה' פתאום והממו ולא היה לו זמן לחשוב על מה שהוא עושה. משום כך ארכה לו הדרך שלושה ימים כדי שיהיה ידוע וניכר לכל שהיה לו מספיק זמן כדי לשקול את מעשיו ובכל זאת הלך לקיים את רצון ה'.
ומדבר זה עלינו ללמוד עד כמה חשוב מצד אחד לקיים את רצון הבורא כפי שאנו מצווים, אך גם להיות נקיים מישראל ולא לגרום לאנשים לחשוב שהפעולות שאנו עושים הם ללא מחשבה כלל ועיקר ושאולי בסוף נצטער על מה שאנחנו עושים.